העולם שאנחנו חיים בו שנראה כלכך רגיל, הוא סימולציה. מה זה אומר...שהוא לא אמיתי? הוא כן אמיתי, אך בקונטקסט גבוה יותר, הוא לא אמיתי. יש רמות של אמיתי, והרמה שלנו היא לא האמיתי האמיתי. השוואה טובה היא זאת: יש את המציאות שאנחנו מכירים, ויש משחקי וידאו. משחק הוידאו אמיתי בתוך המציאות שלנו. יש לו פיזיקה משלו, יש לו סיפור, יש לו דמויות, יש לו ״מציאות פיזית״ משל עצמו. יש בו אינטראקציה בין דמויות, יש תנועה, יש אובייקטים, יש מטרות, פרסים ועונשים. אפילו טבע, יש משחקים עם טבע מדהים, נופים מהממים. אז אי אפשר לומר שמשחק הוידאו לא אמיתי, הוא כן אמיתי, והוא מרגיש אמיתי כשמשחקים בו. אך כפי שאמרתי יש רמות של אמיתי, והמציאות הרגילה שלנו, היא מציאות ברמה ראשונית יותר, משל משחק הוידאו. שתי המציאויות קיימות, רק שאחת בסיסית יותר, והשניה משנית. המציאות של משחק הוידאו בנויה על התשתית של המציאות שלנו. של החשמל, החומרים שמרכיבים את המחשב, התכנון, הייצור. זאת מציאות בתוך מציאות. רק אם אנחנו מבינים את האנלוגיה הזאת, זה אפשרי עבורנו לשאול את השאלה הבאה: מה אם המציאות שלנו, היא לא ראשונית, כלומר היא לא הרמה הבסיסית יותר, וכמו משחק וידאו למציאות שלנו, המציאות שלנו היא סימולציה (הדמיה) בתוך מציאות ראשונית יותר משלנו. אני יודע את זה מתוך ניסיון חווייתי, והתבוננות של שנים בסנכרונים שונים, שהמציאות שלנו היא סימולציה. תארו לכם שמצליחים ליצור משחק מחשב שלדמויות בו יש מודעות שמחקה את המודעות שלנו. הם חושבים שהעולם שלהם הוא אמיתי, יש להם מחשבות, אינדבידואליות, מערכות יחסים, רצונות, שאיפות, מטרות, אכזבות, הצלחות... אך לא אומרים להם שזאת לא המציאות הראשונית, שזאת סימולציה. הם חיים רגיל לגמרי, ואין להם דרך לדעת את האמת. הם לא יכולים לדעת שיש מציאות ברמה ראשונית יותר משלהם שהמציאות שלהם בנויה על התשתית שלה. אך הנה משהו מעניין... יש כמה דברים שלא מסתדרים לשחקנים המודעים האלה... יש כל מיני סנכרונים שגורמים לחלק מהשחקנים לחשוב שמשהו פה לא מסתדר... המדע מנסה להסביר הכל במונחים פיזיים ידועים, לפי כללים מדעיים. כך זה היה במשך אלפי שנים, עד שפיזיקה קוואנטית נכנסה לתמונה, והמוזרות שלה פשוט לא מסתדרת מדעית. אז יש לנו גם במשחק הזה שמתוך חוויות אישיות הבינו שאנחנו בסוג של סימולציה. ויש לנו גם את הפיזיקה הקוואנטית שמתנהגת בצורה לא הגיונית ומנוגדת אפילו לכל מודל לוגי שאנחנו מכירים. והיא אפילו מוזרה יותר מסרטי מדע בדיוני. חלקיקים צצים ונעלמים, חלקיק יכול להיות בשני מקומות בו זמנית, לנוע בזמן, רק כשיש מתבונן להפוך לחלקיק, וכשאין מתבונן להתנהג כמו גל של אפשרויות. עד שמתבצעת מדידה, החלקיק נמצא בכל האפשרויות בו זמנית...ועוד ועוד... אז כן, אנחנו בסימולציה, אנחנו הן הדמויות המודעות בתוך המשחק הנוכחי שאנחנו חווים, ויש לנו רמזים שזאת סימולציה, גם מבחינת חוויות אישיות, וגם מבחינה מדעית האפשרות הזאת מתחזקת ויותר מדענים מתחילים לחשוב בכיוון הזה. אז כן קרוב לוודאי שאנחנו חיים בסימולציה, אך עדיין, זה מרגיש אמיתי וזה אכן אמיתי עבורנו. אני לומד את המערכות של המוח באופן יומי. למה לי לעשות את זה אם בגדול גם המוח שלנו הוא חלק מהסימולציה? בגלל האנלוגיה שנתתי לכם עם משחק המחשב. אם אני יוצר משחק מחשב עם שחקנים מודעים, ואני מתכנן להם גוף דומה לשלנו, ומתכנת את הגוף כך שהמוח הוא יחידת העיבוד המרכזית בגוף הזה, והוא משפיע על מצב הרוח של הדמות, ועל המיינד סט שלה, ובכך משפיע על כל המהלכים במשחק, אז זה לא משנה אם המוח הוא סימולציה, במשחק עצמו, חשוב מאוד להבין את הפיזיקה של המשחק. אם אני משחק עכשיו משחק וידאו חדש, הדבר הראשון שאני מנסה להבין זה את הפיזיקה של המשחק. מה הדמות יכולה ולא יכולה לעשות, הסביבה הפיזית, החוקים הפיזיים, האינטראקציה עם הסביבה ושחקנים אחרים במשחק, כל זה חשוב. וגם בסימולציה שלנו זה חשוב, כי זה חלק חשוב ביותר מהמשחק. מי שמשחק מבלי להבין וללמוד ולשפר את החוויה שלו במשחק, מה הוא עושה? מתנהל ברנדומליות...וזה לא חכם. לגבי חוויות אישיות שלי, לאחר המון סנכרונים שמתי לב שבממוצע משהו חוזר על עצמו... בדרך כלל סנכרונים באים לאחר יומיים. אין לי מושג למה אך אחרי כלכך הרבה פעמים שחוויתי סנכרונים, ומדדתי אחורה, מהרגע שטריגר אחד הפעיל טריגר שני, כמעט תמיד זה יומיים. אני היום יודע למדוד את זה, כי קל מאוד לזכור יומיים אחורה. אנשים לא מודעים לכך, ובגלל זה הם לא מקשרים בין שני אירועים שמחוברים בצורה יוצאת דופן שמוכיחה לך שזה לא מקרי. זה כאילו שהמשחק שאנחנו נמצאים בו משאיר רמזים לשחקנים שנמצאים ברמת מודעות יותר גבוהה. התחלתי להבחין בזה רק לאחר שהבנתי שאנחנו שותפים פעילים ביצירת המציאות שלנו. בכל מקצוע שמישהו עובד בו שנים, הוא מתחיל להבחין בתבניות שחוזרות על עצמן, בדברים שאחרים לא יכולים להבחין בהם כמו מישהו שעושה את זה כל יום. אז אני אומר לכם כמישהו שמתעסק בתחום הזה הרבה שנים, הסימולציה אמיתית : ) והמשחק כל הזמן מראה את זה מחדש, למי שהמודעות שלו פתוחה לזה. בואו נניח שאני צודק... מה אנחנו יכולים לעשות עם המידע הזה? אז קודם כל כפי שאמרתי, להמשיך להתייחס למציאות הזאת כמציאות אמיתית, כי היא אכן אמיתית עבורינו בחוויה שלנו. זה שיש מציאות מעל, שהיא ראשונית יותר לשלנו, לא מפחית מהחוויה האמיתית שאנחנו חווים כאן, זה אמיתי עבורנו לגמרי, וכך זה צריך להמשיך. אך, אם אנחנו מבינים שהמודעות שלנו, ויותר נכון, המקום שהמודעות שלנו מתמקדת בו, הוא פקטור חשוב בסנכרונים שונים שאנחנו חווים, כאן זה מתחיל להיות מעניין... זה אומר שהדינאמיקה של ההחלטות שלנו, הרוטינות שלנו, המיינד סט שלנו, איפה אנחנו מחליטים לשים את המודעות שלנו, על מה לחשוב, איך לפעול ולהתנהג, כל זה מסתנכרן מחדש באופן רציף עם המציאות שנפגוש בהמשך. ואת זה אני אומר לכם בוודאות, מניסיון, וזה חשוב. במאמר הקודם שיתפתי אתכם ציטוט שאומר: ״את מה שאתה לא משנה, אתה בוחר בו.״ זה אומר יכולת הבחירה שלנו לשנות משהו, בהתנהגות שלנו, בחשיבה שלנו, ביחס שלנו לדברים, בגישה שלנו, במשהו שאנחנו עושים פיזית במציאות שלנו, כל אלה מסתנכרנים עם הסימולציה הזאת. וכאן חשיבות של זה. אם זה עולם פיזי לפי המודל ״הניוטוני״ הישן של המדע, אז המציאות שלנו בכלל לא מסתנכרנת עם המודעות שלנו. אך אם המודעות שלנו כן מסתנכרנת עם המציאות שלנו, אז מה זה אומר? זה אומר שיש לנו השפעה על המציאות, ואנחנו לא יצורים שהולכים על שתיים בעולם פיזי מובנה, מטיילים מפה לשם... אלא, אנחנו מסונכרנים עם העולם הזה ויש לנו השפעה עליו. אך, אנחנו לא יכולים לנסות לשלוט על כל פרט קטן, ולחשוב יותר מידי על זה...כי אז אנחנו נפספס את החוויה עצמה. אם הייתי מביט על זה מהצד של המשחק, של הסימולציה, שנותנת רמזים לשחקנים מודעים אז הייתי חושב כך... הסנכרונים האלה באים לומר: היי, תרגעו, תורידו לחץ, בגדול זה רק משחק. קחו את זה באיזי, שמרו על רוח המשחק, תוריד לחץ מעצמכם, תצחקו ותיהנו מהחוויה. תעשו את זה הכי כיף שאפשר. המשחק בנוי בצורה כזאת שהמודעות שלכם מסונכרנת עם המציאות. כמה פעמים אפשר לרמוז לכם על כך? והמסר הוא זה: התמקדו בעיקר ולא בטפל. התמקדו במה שאתם אוהבים, במה שאתם רוצים, במה שמלהיב אתכם, תפסיקו להתמקד בשליליות, בשטויות, באינפורמציה ממקורות נמוכים...הסנכרונים של המודעות והמציאות הם אוטומטיים. התמקדו בדברים בונים וחיוביים, ותנו למשחק להסתנכרן עם המודעות הזאת. אל תתקעו באותם מקומות, מנטליים, או פיזיים. במשחק יש זרימה, תהיו גמישים יותר, תחשבו על דברים מזוויות שונות, תנסו דברים חדשים, זה כל הכיף במשחק. אז כן, העולם שלנו הוא סימולציה. המשחק מסתנכרן אתכם. שחקו אותה בגדול! אלכס זיו

הטכניקות ל יצירת מציאות  דרך דמיון מבוססות על רעיון אחד פשוט: לדמיין את מה שאתה רוצה כאילו זה כבר קורה. לא בעתיד. עכשיו. לייצר בגוף את ההרגשה של “אני שם”, למרות שכרגע אתה פה. וכשזה מצליח במיוחד אם זה דמיון שגורם לנו להרגשה מאוד טובה, יש תחושת אופוריה. הגוף מרגיש את זה. כולנו מכירים את הטכניקה עצמה, אך יחד עם זה ישנה בעיה שיכולה לבטל את כל עבודת הדמיון המעולה שעשינו. ורובינו עושים את זה או לפחות עשינו את זה כמה פעמים לעצמינו. דמיינו משהו נפלא, חווינו אותו כמציאות בדמיון, אך זה לא התגשם ואפילו לא התקדם. אז איפה הבעיה? על זה בדיוק אני רוצה לדבר במאמר הזה.

שמעתי השבוע ציטוט שגרם לי לעצור ולחשוב על כמה שזה נכון וכמה שההבחנה הזאת יכולה לקדם אותנו בכל תחומי החיים. זה אחד הציטוט הטוב ביותר ששמעתי לאחרונה כי הוא פרקטי, כי הוא מניע לפעולה, ליצירת שינוי. הציטוט הוא כזה:

האם זה מריח כמו נוסיבו? כולם מכירים את אפקט הפלסיבו, זה חלק בלתי נפרד מניסויים מדעיים כשרוצים לאשר תרופות חדשות. קבוצה אחת מקבלת כדור דמה ללא חומר פעיל ובודקים האם הקבוצה שקיבלה את התרופה האמיתית קיבלה תוצאות טובות יותר באופן משמעותי מהקבוצה שקיבלה את המזויף. וכמובן שאם הפלסיבו עובד טוב כמו התרופה האמיתית והרבה פעמים טוב יותר, אז היא לא רלוונטית, כי היא לא באמת משפיעה, ומה שמשפיע זאת האמונה של האדם שזה משפיע. הניסויים האלה הוכיחו את הכוח שיש לציפייה ואמונה שמשהו שאנחנו מקבלים הולך לשפר את המצב שלנו. מצב שני יש את ההפך מפלסיבו שלא מדברים עליו כמעט, ואני רוצה היום דווקא כן לדבר עליו כדי לשחרר אתכם מכל מיני אמונות שמגבילות שמשבשות כל מיני חוויות בחיים, והם בסך הכל פלסיבו הפוך...נוסיבו. כלומר, האמונה ש״זה״ עושה לכם לא טוב, היא זאת שעושה לכם לא טוב ולא הדבר עצמו. דוגמה קלאסית היא אם אדם יאמין שבטעות הוא שתה רעל, הוא יתחיל מיד להרגיש את ההרעלה. והגוף שלו יגיב בצורה דומה לזאת שהוא מגיב אם הרעל היה אמיתי. איפה זה פוגש אותנו?

המאמר הזה עוסק באיך האבולוציה נתנה לנו כיסא חשיבה והפכנו אותו לספה עמוקה. האבולוציה העניקה לנו כיסא, מקום זמני לעצור בו ולחשוב. אנחנו, בני האדם, שדרגנו אותו לספה. כורסה רכה, עמוקה, מפתה, אבל גם ממכרת. המאמר הזה עוסק בדיוק בזה: איך נלכדנו בתוך הראש שלנו, ואיך יוצאים משם. מוכנים? הזדקפו על הכיסא ובואו נתחיל...

אני רוצה לתת לכם היום מסר חשוב שאפקטיבי במיוחד בתקופות מאתגרות בחיים. לכולנו יש תקופות של עליות וירידות זה חלק מהמסלול. אך מה ששמתי לב אליו הוא זה: אנשים נתקעים יותר זמן ממה שהם צריכים בירידות, בבעיות, וגורמים להן להישאר, הפוקוס העודף מוסיף אליהם אנרגיה מאותו הסוג כשזה בהחלט מיותר כשתבינו את מה שאני רוצה להעביר לכם היום. בואו נראה את זה כך...

מישהי שיתפה שהמורה שלה בכיתה ב׳ נתנה לה טיפ לחיים שעזר לה להצליח בהמון דברים במהלך השנים. זה טיפ קטן שקל לזכור אותו, אך הוא כלכך חשוב ונכון שרציתי לשתף אותו אתכם וטיפה להרחיב עליו. הטיפ שהמורה שלה נתנה לה הוא זה:

אני רוצה לשתף אתכם היום רעיון פרקטי ואפקטיבי שעלה לי במהלך מדיטציה. מי שהתנסה במדיטציה יודע שגם במהלך מדיטציה מחשבות אוטומטיות ממשיכות לבוא, אך ההבדל הוא שקל לצפות בהן ויותר קל לנווט אותן לאן שאנחנו רוצים או לנקות אותן החוצה מהמודעות שלנו. הרעיון שאני רוצה להעביר לכם משפיע על כל חלק במציאות שלנו וכדי שתבינו אותו אני רוצה להכניס אתכם לחוויה קטנה בתוך המודעות שלכם. מוכנים? בואו נתחיל : )

דברים שלא ציפינו או לא רצינו כל הזמן מתרחשים ויתרחשו, זה לא בשליטה שלנו. איך שאנחנו מגיבים לזה, זה בשליטה המלאה שלנו. המכאניקה של לא להיות מרוצה באופן קבוע היא זאת:

אם אתם מרגישים שאתם חוזרים שוב ושוב על אותן התגובות כמו דחיינות, סטרס, כעס, הימנעות, למרות שאתם רוצים להשתנות, זה לא בגלל חוסר כוח רצון. זו פשוט תכנית אוטומטית שהמוח שלכם מפעיל.

אני רוצה לתת לכם היום תרגיל לא שגרתי, אך מאוד אפקטיבי. מה התרגיל יתן לכם? הוא יחשוף בפניכם את הליבה של סדר העדיפויות הכי נכון בחיים שלכם. ופלוסים קטנים נוספים כמו, שמחת חיים, לזרוק את הדאגות לפח, להיות יותר עצמכם, לחיות! מוכנים? בואו נתחיל...

אני רוצה להציג לכם את הקונספט של לעקם את העולם כלפי עצמינו.