כמה פעמים מצאתם את עצמכם תקועים במצב רוח ירוד, כשכל ניסיונות ההרגעה לא מצליחים לשנות את האנרגיה שלכם? אנחנו רגילים לחשוב שהמחשבות שלנו מנהלות את מצב הרוח שלנו, אך האמת היא שלגוף שלנו יש יכולת מדהימה לשנות את התודעה – ולפעמים, כל מה שצריך זה הפתעה קטנה למיינד כדי להפוך את הסיטואציה על פיה. פעם הייתי צריך לעבוד על פרויקט מסוים אבל לא הצלחתי להיכנס למצב הרוח הנכון ולאנרגיה פרודוקטיבית, ניסיתי לצאת מהמצב על ידי שינוי שפת הגוף והבעות הפנים מול המראה, אך זה לא הצליח כל-כך מכיוון שהיה בתוכי קול שחזר ואמר: "אני לא מסוגל לעשות את זה!״...

היקום פוגש אותנו ברמת המודעות שלנו, החשיבה שלנו, ההרגשה שלנו והשאלות שלנו. אחד הטריקים הכי טובים לחשוב בגדול כדי לעלות את המודעות שלנו לרמה גבוהה יותר ולקבל רעיונות איכותיים יותר ופרספקטיבה טובה יותר זה לחשוב 10x. למה 10x? הכפלה ב-10 היא לא מספר אקראי. היא מייצגת קפיצה משמעותית מחוץ לאזור הנוחות שלנו, מחוץ למה שאנחנו רגילים לחשוב עליו. היא מזמינה אותנו לחשוב בגדול, לחלום חלומות שאולי נראו בלתי אפשריים בעבר. אם זה בבריאות, כסף, אהבה...כל תחום בחיינו אנחנו יכולים להשתמש בשיטה הזאת. י תרונות המחשבה ב-10x: חשיבה יצירתית:  כשמגדילים את המטרה, אנחנו נפתחים לרמות חדשות של חשיבה. פתרונות יצירתיים ומקוריים צצים ועולים. התמקדות במטרות ארוכות טווח:  במקום להתמקד בהישגים קטנים, המחשבה ב-10x מעודדת אותנו להגדיר מטרות שאפתניות יותר. התגברות על מגבלות:  היא מזמינה אותנו לשבור את תקרת הזכוכית ולהאמין ביכולות שלנו להשיג דברים גדולים. שינוי פרספקטיבה:  כשמגדילים את התמונה, אנחנו רואים את הדברים מנקודת מבט רחבה יותר.

הניצחון הכי גדול הוא לא ניצחון על אחרים, אם זה מה שאנחנו מחפשים, זהו ניצחון חסר משמעות מכיוון שזה מגיע מהאגו, והאגו הוא רק צל, הוא אשליה שבאה מתוך חוסר, זהו מילוי זול ומזויף, חיקוי לדבר האמיתי. הניצחון האמיתי הוא הניצחון על עצמינו. כשאנחנו מנצחים את הגרסאות המתפשרות שלנו, את הספק והשליליות העצמית ובאים קדימה עם גרסה חדשה ומשופרת, עם גרסה טובה יותר של עצמינו. אני רוצה לשתף אתכם שני תרגילים שמתוכננים לעזור לנו לנצח את עצמינו. תרגיל הניצחון הראשון

המודעות שלנו היא חסרת מחשבות, היא נקייה, היא כמו מים צלולים טהורים. ובדיוק כמו מים, המודעת זורמת לתוך תבנית וממלא את התבנית הזאת לפי הצורה הספציפית שלה. התבניות של המודעות שלנו, הן המחשבות שלנו. כל מחשבה היא תבנית שאליה המודעות נכנסת. ללא מודעות אין מחשבות, ללא מחשבות יש מודעות. זה אומר שהמודעות קודמת למחשבות. זה אומר שלפני כל תבנית מחשבה, המודעות עצמה נקייה וחסרת צורה או אינפורמציה. רוב המחשבות שלנו הן אוטומטיות. הן באות מעצמן וחולפות מעצמן, כל מחשבה מחזיקה איזה כמה שניות ומתחלפת. האופי של המחשבות שאנחנו חושבים מתואם עם מצב הרוח שלנו. במצב רוח חיובי, נחשוב מחשבות אוטומטיות חיוביות. במצב רוח שלילי, נחשוב מחשבות אוטומטיות שליליות. למודעות שלנו לא אכפת כמו שלמים לא אכפת לאיזו צורה אנחנו מוזגים אותם. המודעות היא ניטרלית. היא תזרום לתוך מחשבות של אדם משוגע, גאון, עצוב או שמח. המודעות של כולנו היא אותה מודעות מבחינת המהות שלה, התכנות המחשבתי שלנו שונה, ולכן המחשבות שלנו שונות. גם בתוכנו אנחנו לא בדיוק אדם אחד. אנחנו הרבה גרסאות של עצמינו. הגרסאות הללו מופעלות בהתאם למצב הרוח שלנו, והמחשבות הנלוות שמתאימות למצב הרוח הספציפי שבו אנחנו נמצאים, משמשות כתבניות עבור המודעות הניטרלית. אך כמו מים גם אם נמהל אותם בנוזל אחר, גם אם נזהם אותם, ניתן לאדות אותם חזרה ולהוריד אותם מחדש נקיים לחלוטין, מזוקקים. כך זה בדיוק עם המודעות שלנו. לא משנה כמה זיהמנו אותה בעבר עם מחשבות ברמה נמוכה, ניתן לזקק אותה חזרה, ולהוריד אותה מחדש נקייה וזכה, לתוך תבניות מחשבה איכותיות יותר. ועל זה המאמר הזה. איך עושים את זה? עושים את זה כך...

במאמר זמן מסך דיברתי על איך לצמצם את הזמן היומי שלנו מול מסך הטלפון ולמה זה כלכך חשוב. במאמר היום אני רוצה לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהציע מה אפשר לעשות בזמן היומי שהתפנה לנו עכשיו שאנחנו לא מכורים יותר למסך הטלפון. המאמר של היום מדריך איך מחליפים זמן מסך בזמן מציאות, ולא מציאות רגילה או משעממת, אלא מציאות מרגשת ונפלאה שכיף לחוות אותה בהרבה יותר מאשר את תחליף המציאות של המסכים. עדכון שלי לאתגר זמן המסך: הצבתי לעצמי לפני כמה ימים מטרה של פחות משעה זמן מסך ביום. אני כבר יומיים בפחות משעה וזה מרגיש נפלא. היום אני מנסה לשבור שיא של פחות מ 10 דקות כולל שיחות טלפון והודעות ואטסאפ. ואני יכול להגיד לכם מניסיון את זה... זה פשוט מדהים...כלכך הרבה זמן פנוי, במיוחד להיות עם עצמי והמחשבות שלי שאני בוחר לחשוב...ולהיות מחובר ללא הסחות דעת לסביבה בעכשיו שלי. זה מרגיש כמו לחזור לשנות ה 80 ו 90 כשהייתי ילד ונער. לפני שהמציאו את הטלפונים הניידים. כשלאף אחד לא היה סמארטפון. המציאות היתה יפה יותר, החיים היו טובים יותר. אז אני מתבדח עם עצמי, 80-90% פחות זמן מסך עבור החוויה של המציאות הנקיה של שנות ה 80-90. ו10-20% זמן מסך פונקציונאלי, למה שהכרחי ויעיל עבורי. ואני לא נגד טכנולוגיה...זה מדהים כמה שהסמרטפון משפר לנו את היעילות וחוסך לנו זמן, אך זה בתנאי שאנחנו מנהלים אותו, ולא הוא אותנו. וכאן האתגר. ללכת עם סמארטפון בכיס כל היום, זה כמו ללכת עם איזה שקית של ממתקים בכיס...אפילו אם זה ממתקים ברמה ירודה שלא נצרוך אותם באופן מודע, כאלה שנמצאים במדפים בסופר ואנחנו אף פעם לא קונים...אם הממתקים האלה יהיו בכיס שלנו כל היום בכל מקום, ברגעים מסוימים של חוסר מודעות או מצב רוח ירוד, אנחנו נאכל מהממתקים הזולים האלה, פשוט כי הם זמינים בכיס שלנו. אז הסמרטפון הוא כלי מדהים שמכיל גם אינסוף ממתקי ג׳אנק שאנחנו לא נבחר לצרוך מתוך מודעות נקיה ומצב רוח חיובי, אך זה בכיס שלנו...כל היום...וברגעים מסוימים כשאנחנו משועממים, כשאין לנו כוח להתמודד עם מחשבות שליליות, כשאנחנו עצבניים, כשאנחנו רוצים מנת דופמין מהירה...אנחנו נאכל את ממתקי הג׳אנק האלה בחוסר מודעות. ובגלל שהטלפון הוא כבר חלק מאיתנו, ואנחנו לוקחים אותו איתנו לכל מקום במשך כל היום, קשה לעשות את ההפרדה הזאת בין שימוש נחוץ ואפקטיבי שמועיל לנו לבין שימוש אימפולסיבי ממכר ומיותר שמזיק לנו. בגלל זה חשוב לעשות את האתגר שציינתי במאמר זמן מסך . אם אתם עושים יחד איתי את האתגר הזה בטח שאלתם את עצמכם: עכשיו שהתפנה לנו יותר זמן להיות במציאות האמיתית ואנחנו יכולים פוטנציאלית לעשות כלכך הרבה דברים...איך מייצרים את החשק והמוטיבציה להתחיל ולעשות? ובמיוחד שמעבר למה אנחנו עושים חשוב מאוד באיזו הרגשה אנחנו עושים את זה. האם אנחנו נהנים? האם אנחנו שמחים? האם אנחנו מרגישים שכיף לנו במציאות העכשווית שלנו? אחת הסיבות העיקריות שאנשים לא מוכנים לצמצם זמן מסך, היא בגלל שהם מפחדים משעמום. המציאות שלהם ללא מסך מרגישה משעממת, ושעמום מכניס אותם למוד שלילי. ואנחנו בטח לא רוצים להחליף שליליות אחת בשליליות אחרת. אם אנחנו מצמצמים זמן מסך, אנחנו רוצים יותר איכות לחיים שלנו, יותר חיבור, יותר הוויה ונוכחות, אחרת למה אנחנו עושים את זה, נכון? אך לפני שאציע מה עושים אני חייב לציין שעדיף לנו להיות משועממים מאשר דבוקים למסך במשך 8 שעות ביום. כי שעמום מביא ליצירתיות, אם נשארים משועממים מספיק זמן ולא בורחים להסחות דעת, אנחנו מגלים שבצד השני של השעמום כשעוברים את השעמום, נמצאת יצירתיות גדולה. אין מה לפחד משעמום, והוא עדיף מאשר לבהות שוב ושוב במסך הטלפון במשך כל היום. אך לא חייבים להיות משועממים...להיפך! אפשר לצאת לחופשי מהמסכים אל המציאות ולהרגיש יותר נפלא מאשר להיות מול המסך. במאמר שאלה לאיכות מודעות גבוהה כתבתי: ״באיזו רמה התוכן של המודעות שלנו נמצא כרגע. תשאלו את עצמכם:

ברוס לי הוא גיבור הילדות הראשון שלי. בילדותי התאמנתי במשך שנים בקראטה. האהבה לאומנויות לחימה, התחילה מהשראה שקיבלתי ממנו. היכולות הפיזיות והמנטליות המדהימות שלו, באו מפילוסופיית חיים פרקטית שהוא יישם בכל יום. השתמש במה שעובד! ״השתמש רק במה שעובד, וקח את זה מכל מקום שבו תוכל למצוא את זה.״ ״תספוג את מה שיעיל, תוציא את מה שלא, ותוסיף את מה ששלך באופן יחודי.״ ברוס לי למד מהכל ומכולם, מצא את מה שיעיל ועובד והוסיף את הגרסה המיוחדת שלו. הוא חקר אומנויות לחימה שונות, פילוסופיות שונות, הוא למד, יישם, הגיע לתובנות לגבי מה עובד ומה לא, והוסיף את הגרסה שלו. היום אני רוצה לשתף אתכם את החוכמה שלו. אני רוצה להשתמש במה שעבד עבורו, ולהוסיף כמה דברים משלי. מה שאני מתאמן עליו יום יום, זה על הטכניקה הגבוהה ביותר. ברוס לי אמר: ״הטכניקה הגבוהה ביותר, היא להיות ללא טכניקה.״ באמרה הזאת הוא התייחס לשיטת אומנויות הלחימה שלו הטכניקה שלו היא התוצאה של הטכניקה של היריב, התנועה שלו היא התוצאה של התנועה של היריב. כשאתה ברמה כזאת שתרגלת הכל, ואתה מוכן. עליך לשכוח מטכניקות ולסמוך על האינסטינקטים שלך. להגיב מבלי לחשוב, להיות בתוך הרגע, ולתת לטכניקה לבחור את עצמה מתוך כל התרגול המעשי שלך. רפלקסים טהורים, שמתאימים את עצמם לכל סיטואציה. ברוס לי לא האמין בשיטה כזאת או אחרת הוא האמין במה שעובד הכי טוב בהתאם לסיטואציה. וזה קשור ללמידה ולביצוע של כל דבר. עבורו אומנויות לחימה הם דרך חיים. וכל ידע הוא ידע עצמי. הוא הגיע לתובנה שכדי להגיע לטכניקה הגבוהה ביותר, שהיא להיות ללא טכניקה יש לעבור שלושה שלבים. שלושת השלבים הם: אגרוף הוא רק אגרוף. אגרוף הוא כבר לא רק אגרוף. אגרוף הוא רק אגרוף. שלב ראשון – אגרוף הוא רק אגרוף עבור אדם שלא מתאמן באומנויות לחימה, אגרוף הוא רק אגרוף. כל אחד יכול לזרוק אגרוף באופן לא מקצועי. שלב שני – אגרוף הוא כבר לא אגרוף כשמתחילים ללמוד ולהתאמן באופן מקצועי באומנויות לחימה, אגרוף הוא כבר לא רק אגרוף. מאחורי האגרוף, יש טכניקה, יש תנועה, יש זוויות, יש סוגים שונים של אגרופים שמתאימים למצבים שונים. בשלב השני של הלמידה הטכניקה מפורקת לגורמים כדי ללמוד את כל המרכיבים שלה ואת כל המצבים שבהם היא יעילה. שלב שלישי – אגרוף הוא רק אגרוף לאחר שלומדים את כל המרכיבים של הטכניקה ומתאמנים עליה הרבה, בקרב מול יריב אמיתי הגיע הזמן לשכוח אותה. לא לחשוב עליה. לסמוך על האימון, לסמוך על הרפלקסים, להיות מחוברים לרגע, מוכנים, ולתת לטכניקה לבטא את עצמה ברגע הנכון, מבלי לחשוב. חשיבה על טכניקה, מפצלת את המודעות, וכשמהירות התגובה אמורה להיות הכי מהירה, כל שניה משמעותית. אין זמן לחשוב, רק לפעול. זאת הסיבה שמתאמנים כלכך הרבה, כדי שזה יהיה טבעי, חלק ממך, כשתצטרך להשתמש בזה, זה שם! מבלי לחשוב, זה מבוצע. בתזמון ודיוק מושלם. השלב השלישי מאפשר לך להיות רגוע, לא מתוח, מוכן. כל סיטואציה שבאה מוציאה ממך תגובה אוטומטית מתאימה, ביטוי טבעי שזורם ומתאים את עצמו לסיטואציה. וזה נכון לגבי כל דבר שאנחנו לומדים כדי ליישם ולהיות טובים בו. בכל תחום שאנחנו מתאמנים בו, אנחנו עוברים את שלושת השלבים. בשלב הראשון אנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים, בשלב השני אנחנו לומדים ומתאמנים כדי לדעת מה לעשות, ובשלב השלישי אנחנו יודעים מה לעשות אך לא חושבים על מה שאנחנו יודעים, זה מבוצע ברגע הנכון. השלב השלישי הוא כשהטכניקה היא חלק מאיתנו, תרגלנו אותה כלכך הרבה, שכשאנחנו מבטאים אותה, זה זורם מאיתנו באופן טבעי. בשלב הזה תת המודע מבצע את הטכניקה בעצמו דרכינו. במהירות שאנחנו לא יכולים אפילו לחשוב עליה. ״הטכניקה הגבוהה ביותר, היא להיות ללא טכניקה.״ אם אתה חושב על טכניקה, אתה לא ברמה הכי גבוהה. הרמה הכי גבוהה היא הרמה שבה הפעולה נעשית מעצמה והמודעות שלנו נקיה ומחוברת למציאות ברגע זה. כשאנחנו חושבים על טכניקה, המודעות שלנו נמצאת בטכניקה, ולא בחווייה. כשאנחנו בחוויה עצמה, המודעות שלנו חופשית, לא ממוקדת על משהו ספציפי, לא ממוקדת על טכניקה. לא לחשוב, להרגיש, להיות. בכל דבר שאתם לומדים ומתאמנים להיות טובים בו, תמשיכו עד שתגיעו לרמה השלישית. אגרוף הוא רק אגרוף. ״הטכניקה הגבוהה ביותר, היא להיות ללא טכניקה.״ אלכס זיו אני מתאמן ומיישם את הטכניקה הגבוהה ביותר בכל מיני תחומים. לפני כמה ימים חשבתי על לשתף אתכם ולכתוב את המאמר הזה וקיבלתי אישור לכך מהודעה בפייסבוק ששלח לי בחור שיישם את הספר שלי כוחה של החלטה נחושה. הספר הזה לדעתי, ואני לא אובייקטיבי 🙂 אך זה מה שאני באמת מרגיש…הוא אחד הספרים הטובים בעולם. הנה ההודעה: ״שלום אלכס, שמי אבשלום ולפני כמה שנים טובות רכשתי את כוחה של החלטה נחושה ואני חייב לומר שאתה תותח. כשרכשתי את הספרון הייתי קורא את כולו כל בוקר ומהר מאוד היה לי כל מה שרציתי, המחשב שתמיד חלמתי עליו רכב ואפילו זוגיות מדהימה. מה שיותר מדהים זה שהבנתי רק לאחרונה כמה זה ממש בילט אין אצלי. לדוגמא לפני 7 חודשים החלטתי לעזוב תחום שעבדתי בו במשך 12 שנים עולם הסאונד ובחרתי לעבור למשהו אחר עולם הסטאראפ, וללא שום השכלה בתחום הצלחתי להגיע לעבוד בחברה שעוסקת במכשור רפואי, התחלתי ממש מלמטה משהו שחבר סידר לי אפילו לא עובד חברה אלא כוח אדם (הייתי באריזות). וכמובן הפעלתי את החלטתי הנחושה ופשוט כל יום הייתי נשאר מעבר לשעות העבודה ולומד איך בונים את המכונה שהחברה מייצרת (מכונה לבדיקות דם) תוך חודש החברה עשו לי מבחני קבלה והתקבלתי וכמובן המשכתי באותו דרייב והיום אני אחד המרכיבים המובילים (ברמה כזו שהחברה משכירים לי בתא ליד העבודה). כל העובדים בחברה לא הבינו מאיפה היכולות והשאפתנות וגם שאלתי את עצמי מאיפה הכוחות האלה? ברגעים אלה ממש אני סתם מגולל בפייסבוק ורואה אותך והבנתי כמה השתמשתי בשיטה בלי לחשוב במודע פשוט רץ לעבר המטרה. אתה עושה עבודה מדהימה ומי שלוקח את זה ברצינות יחיה חיים אמיתיים של שאפתנות וללא מעצורים. תודה לך״ הנה התגובה שלי: ואוו אין לך מושג כמה כיף לי לקרוא את זה…במיוחד כשהבוקר אמרתי לעצמי כמה שהספר הזה טוב וכמה שהוא יכול לעזור למי שבאמת מיישם את זה. והנה קיבלתי אישור לכך דרך ההודעה שלך. אתה מדהים! הסיבה שזה כבר בילט אין אצלך היא בגלל שקראת את זה בכל בוקר ותרגלת את זה בכל יום. זאת כבר לא טכניקה, זה כבר הפך לחלק ממך! וזאת הרמה הגבוהה ביותר של כל טכניקה, כשהיא מבוטאת באופן טבעי, מבלי לחשוב על זה. 👏👏👏 כוחה של החלטה נחושה

היום אני רוצה לשתף אתכם לא פחות משאלת קסם...לא יאמן איזו השפעה יש לה על להפוך סיטואציה של תקיעות לחוויה של זרימה, רעיונות יצירתיים, ולגרום למהלכים הבאים שלנו להיות חיוביים מהרגע שאנחנו שואלים בכנות את השאלה הזאת עם כוונה ליישם אותה. הדרך המהירה לצאת מכל מצב של תקיעות היא באמצעות השאלה הבאה: ״אוקיי, מהן האפשרויות ומה כן אפשר לעשות?״ כך בדיוק עזרתי פעם לסוכנת מכירות שנתקלה בסיטואציה חדשה ולא יכלה לקבל החלטה...לאחר שאמרתי לה את משפט המפתח הזה היא מצאה פתרון בשנייה...לפתע נדלקה לה המנורה הזאת של הרעיון שיש בסרטים המצוירים : )...והיא החלה לפעול כמו מקצוענית ופתרה את העניין בשניות. זה טריק פשוט שעובד היטב...וכדאי להשתמש בו. היופי בשאלה הזאת הוא שהיא מיד ממקדת אותנו בחשיבה על מה כן אפשרי, ולא על מה לא אפשרי. השאלה הזאת גורמת לנו להפסיק להתמקד בתקיעות של הבעיה ולעבור להתמקד על פתרונות יצירתיים שיוצרים מהלכים חיוביים קדימה. ברגע שאנו מתמקדים באפשרויות ובצעדים הפשוטים שכן אפשר לקחת, אנו עוקפים את התקיעות המנטלית ומתחילים לזוז ולהזיז דברים - אוטומטית. אוטומטית כי השאלה הזאת היא הרמה להנחתה עבור המוח שלנו. המוח שלנו יש לו תחושה מיוחדת שאפשר להשתמש בה...הוא אוהב לענות על שאלות באופן אוטומטי. כאילו שהוא לא יכול להיות רגוע עד שהוא עונה על שאלה. ולכן זה טריק. והנה ההוראות של איך משתמשים בטריק הזה:

דבוקים למסכי הטלפון במשך שעות בכל יום? אם גם אתם מוצאים את עצמכם גוללים לפעמים ללא הפסקה במדיה החברתית, חדשות ועוד בטלפון במשך היום...וזה מבזבז לכם זמן וגורם לכם להיות בסטייט שלילי? המאמר הזה בשבילכם! במאמר הזה אציג לכם תכנית של 30 יום להפחתת זמן מסך, ואפילו חוויה ספציפית שהשתמשתי בה כדי לעשות את זה בשלושה ימים... מוכנים? מתחילים! כולנו בורחים להסחות הדעת של המסכים, לאינסוף האינפורמציה שמעסיקה את המוח נון סטופ… הממוצע העולמי הוא 6 שעות ו 40 דקות ביום מול מסך הטלפון. כשצעירים מגיעים ל 8 שעות ביום. זה מצטבר ליומיים בשבוע, ויותר משבוע מכל חודש. יומיים במצטבר מתוך שבוע להיות דבוקים למסך… זה מטורף! כלכך הרבה דברים אנחנו יכולים לעשות בשעות שאנחנו מבזבזים על מדיה חברתית. עכשיו תחשבו על 6 שעות ביום… מה הייתם יכולים לעשות ב 6 השעות הללו במקום להתבונן במסכים? את כל מה שחלמתם עליו. להתאמן ולהיות מאסטרים של הגוף והמודעות שלכם... תואר בהנדסה…ללמוד לנגן על כלי נגינה…ספורט…להיפגש עם אנשים…לחקור על שיפור הקריירה או לפתוח עסק חדש…לבלות יותר עם הילדים…לצאת לטבע…תרגילי נשימות…דמיון יוצר מציאות…לתכנן את הטיולים הבאים שלכם…לסדר ולארגן דברים…כלכך הרבה דברים שאפשר לעשות בכל יום…לאן הזמן הזה הולך? הוא נשאב לתוך הכלום של המסך… המסכים האלה שיש לנו הם שואבי זמן. ומעבר לזמן שמתבזבז יש להם גם אפקט שלילי על מצב הרוח שלנו. זה הופך אותנו למכורים לדופמין. בכל פעם שאנחנו בודקים מה חדש על המסך, אנחנו מפמפמים דופמין למערכת שלנו. הבעיה היא שכמו עם כל התמכרות בהתחלה אפילו קצת גורם לנו להרגשה טובה…וככל שאנחנו ממשיכים לצרוך…אפילו הרבה לא גורם לנו להרגשה טובה…אנחנו פשוט ממשיכים לעשות את זה בתקווה לקבל את הפימפום הזה שהיה בהתחלה. בסין הממשלה הנחתה את ההורים להגביל את זמן המסך לילדים עד שעה ביום. מי שלא עושה את זה, יכול לקבל קנסות ואפילו השפלה פומבית.  תמונות של הורים שהילדים שלהם מבלים מעבר לשעה במסכי הטלפון מתפרסמות בעיתונים ובשאר המדיה כדי לעשות להם שיימינג. זה לא מונע מהסינים להציע למערב את אפליקציית הטיק טוק שלהם שבה ילדים מערביים ״מבלים״ כ 8 שעות ביום. לעומת זאת יפן היא המדינה עם הכי פחות זמן מסך באופן ״טבעי״ ללא אכיפה ממשלתית. בתרבות היפנית זה נחשב לא מנומס להביט הרבה זמן בטלפון ברכבות, מסעדות ושאר המקומות הציבוריים. הם מעדיפים לעסוק בפעילויות חוץ, ולהיפגש פנים אל פנים עם אנשים.  יפן היא המדינה הכי מתקדמת טכנולוגית, אך הטכנולוגיה שלה מיועדת לשיפור החיים ופונקציונאליות ולא לבידור ואינפורמציה חסרי תכלית שמוצגת להם על מסך הטלפון. הטכנולוגיה שלהם משולבת ביום יום שלהם כדי ליעל להם תהליכים ולשפר את איכות החיים שלהם. מעבר לבזבוז זמן ההתמכרות לדופמין של המסכים שיוצרת חוסר בדופמין (דופמין מינוס) גורמת לתופעות כמו דיכאון, כעס, חרדות ועוד… למה? אינסטגרם - אנשים מראים תמונות סלקטיביות של רגעי השיא של ״החיים הטובים״ שלהם וגורמים לאחרים לעשות השוואות ולהרגיש שהחיים שלהם פחות מעניינים או שהם פחות טובים או יפים מאחרים. ״היוש…אני במסעדה״, ״אני בחו״ל בנופש מהמם…״, אני בסטודיו עושה ספורט…תראו את הפיגורה…״ ״יצאתי לבלות שותה איזה דרינק או שתיים…צ׳ירס!״ זה פייק אחד גדול. אינסטגרם זה לא החיים האמיתיים…אפילו לא קרוב. אין שם איזון בין החיים האמיתיים לרגעי השיא המוצגים. היחס הוא אפסי בין הסלקטיביות של רגעי השיא לבין השגרה הרגילה והאתגרים שיש לכולנו. אך זה משדר תמונה לא נכונה, שיוצרת השוואה, ואנחנו מרגישים פחות מאחרים. בולשיט אחד גדול, שגורם לאנשים ובמיוחד לילדים ובני נוער לירידה בערך העצמי, ובניסיון בלתי פוסק להתחרות ולהשוות את עצמם לתמונות השיא הפיקטיביות האלה. טוויטר…כל המטרה שלו וויכוחים בין הצדדים. קונפליקט מתמשך על כל נושא שבעולם. זה שם אותנו במוד של סטרס, של מריבות, של עצבים וכעס. כי אנחנו כבני אדם חייבים לקחת צד בכל עימות…וכך אנחנו הופכים לחלק מהמחלוקת בלי שביקשנו. אנחנו מתנדבים להיות חלק מהמחלוקת והמריבות ולהפיץ את זה הלאה בחיים האמיתיים שלנו. ואז לחזור חזרה למסך ולבדוק מה חדש בעולם המריבות והוויכוחים אונליין. ואפילו אם אנחנו בצד הנכון מורלית, המודעות שלנו נכנסת לסטייט של מחלוקת והתנגדות, וזה לא משהו שאנחנו רוצים שיהיה חלק מהמציאות שלנו באופן רנדומלי התנדבותי. כל האפליקציות של המדיה החברתית משתמשות ב For You. חלקן אפילו ממש קוראות לזה אפילו ״פור יו״ שהמשמעות של זה היא בשבילך, עבורך…כן…טרחנו והכנו את זה במיוחד בשבילך…לא תאכל? לא תטעם אפילו? הם היו צריכים לקרוא לזה״ זבל מחשבתי, הסחות דעת, שקרים, מחלוקות, סטרס ודיכאון פור יו!   זה הכינוי היותר מדויק וקרוב לאמת של ה״פור יו״ שהם מציעים לנו. פור מי? לא, תודה. כמה מהתוכן שאתם צורכים אתם באמת מחפשים ורוצים לצרוך וכמה ממנו מומלץ לכם ״פור יו!״ ונדחף פנימה לתוך המודעות שלכם כדי להשיג את תשומת הלב שלכם? וכמובן הטריק של הגלילה האינסופית…החיפוש האינסופי אחר המשהו הבא שיופיע על המסך ויתן לנו את מנת הדופמין הגדולה הזאת שאנחנו מחפשים לקבל… משבשים לנו את איכות החיים…בהסכמה. כן אנחנו מסכימים לזה, אנחנו מנדבים לזה את המודעות שלנו במשך 6 שעות ביום. אז מה עושים? איך מצמצמים בזמן המסך? איך שולטים במה ששולט בנו?  הכירו את אתגר 30 הימים להפחתת זמן מסך! הערה: תכנית ה 30 יום מכילה 30 רעיונות. אתם יכולים לשלב אותם ולבנות לכם תכנית אישית. 30 יום זה מעולה לשינוי הרגלים. אתם יכולים להתחיל מליישם חלק קטן מההצעות, או ממש להיצמד לתכנית יום יום. תשחקו עם זה! תנסו ותבדקו מה עובד הכי טוב עבורכם. אתגר 30 הימים להפחתת זמן מסך שבוע 1: מודעות והבנה יום 1 : עקבו אחרי זמן המסך שלכם. בדקו כמה זמן אתם באמת מבלים בטלפון כל יום (אפשר להשתמש באפליקציות כמו "זמן מסך" (screen time) באייפון או "דיגיטל וולביינג" (Digital Wellbeing) באנדרואיד. טיפ: עשו את זה בקבוצה, עם חברים או משפחה ושתפו בערב בקבוצת וואטסאפ צילום מסך של ״זמן המסך היומי שלכם״ תעשו את זה פומבי כדי להתחייב וגם כדי ליצור אתגר עם אופי תחרותי, כמו משחק ספורטיבי של מי מצליח להיות הכי פחות מול המסך באותו היום...וכן תתגאו בהשגים שלכם! יום 2 : רשמו את האפליקציות שאתם משתמשים בהן הכי הרבה זמן. יום 3 : חשבו למה אתם משתמשים בטלפון – מתי, באילו מצבים, ואיך זה גורם לכם להרגיש? יום 4 : הגדירו מטרת זמן מסך יומית (למשל: שעה פחות מהרגיל). יום 5 : מחקו אפליקציה אחת מיותרת שמבזבזת זמן. יום 6 : צרו רשימה של 5 פעילויות שאתם יכולים לעשות במקום שימוש בטלפון (ספורט, קריאה, כתיבה, יציאה לטבע וכו'). יום 7 : הגדירו אזור ללא מסכים (לדוגמה, חדר שינה או שולחן אוכל). שבוע 2: הגבלת השימוש והתחלת שינוי הרגלים יום 8 : קבעו שעה ביום שבה אתם לא נוגעים בטלפון כלל. יום 9 : כבו את כל ההתראות המיותרות בטלפון (מדיה חברתית, מיילים לא דחופים). יום 10 : החליפו פעילות מסך אחת ביום במשהו פיזי (כמו טיול קצר). יום 11 : החליפו את זמן הבוקר שלכם (אחרי הקימה) בפעילות שלא כוללת טלפון (נשימות, תרגול יוגה). יום 12 : הורידו את בהירות המסך שלכם, כך שהוא יפחת אוטומטית בערב. יום 13 : הימנעו מגלילה אינסופית במדיה חברתית - הגדירו זמן מוגדר לגלישה (למשל, 15 דקות). יום 14 : הגדירו יום ללא טלפון לחלוטין - נסו להתנתק לדוגמה בשבת או ביום חופשי. שבוע 3: חיזוק שגרות בריאות יום 15 : הגבילו את זמן המסך למדיה חברתית ל-30 דקות ביום. יום 16 : נסו לתעד ביומן את הזמן הפנוי שלכם בלי טלפון. יום 17 : קבעו 'זמן התנתקות' קבוע ביום שבו אתם לא נוגעים בטלפון (כמו שעתיים לפני השינה). יום 18 : קראו ספר או למדו משהו חדש במקום להשתמש בטלפון בזמני השעמום. יום 19 : כבו את הטלפון למשך חצי יום. יום 20 : התחילו לתרגל מדיטציה או נשימות בכל פעם שאתם מרגישים צורך לברוח למסך. יום 21 : צאו לפעילות חוץ של שעה בלי הטלפון (טיול, ריצה, יוגה בפארק). שבוע 4: שליטה מלאה יום 22 : הגבירו את הזמן שבו אתם לא משתמשים בטלפון ב-30 דקות ביום נוסף. יום 23 : אתגרו את עצמכם לצאת עם חברים בלי לגעת בטלפון במהלך המפגש. יום 24 : התחילו להחליף את זמן המדיה החברתית בתכנון פעילויות אישיות (פרויקטים חדשים, תחביבים). יום 25 : בחרו יום בשבוע שבו אתם מבצעים פעילויות יצירתיות, כמו כתיבה, ציור או בניית משהו פיזי. יום 26 : עשו סידור של טלפון – מחקו אפליקציות כפולות, ארגנו את המסך הראשי למינימום הסחות דעת. יום 27 : צרו רוטינת ערב קבועה ללא מסכים, שכוללת קריאה, שיחה או נשימות. יום 28 : כתבו רשימה של דברים חיוביים ששמתם לב אליהם בזכות הפחתת זמן המסך. יום 29 : יום שלם ללא מסך – אתם מוכנים לאתגר האמיתי. יום 30 : חשבו איך להמשיך לשלב הרגלים חדשים ליום-יום כדי לשמור על האיזון. האתגר הזה יאפשר לכם להפחית את התלות במסכים בצורה הדרגתית, תוך שיפור המודעות ואיכות חוויית המציאות שלכם. ויש אפילו מסלול מהיר יותר לפחות זמן מסך...שלושה ימים בלבד...משהו שאני עשיתי... לפני כמה חודשים הרגשתי שאני צריך הפסקה ממסכים ומהר! מה שעשיתי זה יצאתי לחופשה באילת, השארתי את הטלפון בחדר. ובמשך שלושה ימים, הייתי בטבע, בים, דיברתי עם אנשים...ללא טלפון. כשהייתי צריך לעשות צ׳ק אאוט לקח לי כמה דקות למצוא איפה שמתי את הטלפון...ואתם יודעים מה המסקנה? הטלפון, המדיה החברתית, ההודעות...לא היו חסרים לי בכלל. להפך, כלכך נהנתי, התחברתי לעצמי ולאנשים אמיתיים באופן אמיתי, הייתי שלושה ימים במציאות נפלאה נקייה ממסכים. לאחר מכן, ״נגמלתי״ לתקופה, והמשכתי עם הרוטינה הזאת. אך כמובן שפה ושם זה חזר...ולכן טוב שיש תכנית עם 30 רעיונות כמו במאמר הזה שאפשר ליישם מחדש בכל מקום וזמן שנרצה, ואפשר להתחיל אפילו עכשיו : ) אלכס זיו נ.ב: אתם יכולים לבדוק את זמן המסך שלכם בקלות במהלך היום… באייפון תחפשו אפליקציה שנקראת Screen Time באנדרואיד היא נקראת Digital Wellbeing אני בודק כל יום ומנסה להוריד את זמן המסך בטלפון הכולל לשעה ביום (כרגע על שעתיים כולל לצורכי עבודה) שימו לב שהאפליקציות עושות הפרדה ומחלקות את הזמן למדיה חברתית, ניווט, עבודה....הנתון החשוב הוא להפחית את המדיה החברתית וכל שאר הסחות הדעת הממכרות. בואו נעשה את זה! בהצלחה לכולם : )

הטכניקה שאני אציג בפניכם היום תאמן אתכם ביום יום לקראת השגת המטרות והחלומות שלכם בעתיד בצורה מדויקת, בלי בולשיט, והכי חשוב אותנטית, כזאת שמחוברת ומרגישה הכי נכון עבורכם.

כמו שיש ימים מיוחדים בלוח השנה שמוקדשים לאהבה, חגיגות, או תחביבים כמו פסטיבלים וירידים, אני רוצה היום יחד אתכם להמציא ימי קונספט אישיים שיתנו תחושה של חוויה ויכניסו משהו חדש ומרגש לשגרה שלכם. במאמר הזה נלמד איך ליצור ימים שכאלה.

למה הרצונות שלנו משתנים כל הזמן? כולנו מכירים את התחושה הזו: הרצונות שלנו משתנים כמו החול בים שנע עם כיוון הרוח. גם הרצונות שלנו נעים עם כיוון הרוח הפנימית שלנו. יום אחד אנו חולמים על קריירה מצליחה, ולמחרת מוצאים את עצמנו נמשכים לחיים פשוטים ורגועים בטבע. מדוע קורה לנו כך? ואיך נוכל להבין מה באמת חשוב לנו? התשובה נמצאת במאבק המתמיד בין שני כוחות פנימיים: הלב והאגו.  הלב, המקור לרצונותינו האמיתיים והטהורים, הוא החיבור עמוק לעצמנו ולסביבתנו.  האגו, לעומת זאת, מושפע מהחברה, מהציפיות של הסביבה ומהרצון להיראות בעיני אחרים. אתם מכירים את זה שהרצונות שלכם כל הזמן משתנים?

במרוץ של החיים לכולנו לפעמים חסר קצת זמן, במיוחד זמן ליהנות… כל אחד היה רוצה עוד קצת זמן. בעודי יושב על ערסל בגינה בבוקר יפה מצאתי טריק קטן שיכול למתוח עבורינו את הזמן… זה טריק שמאפשר לנו לצאת מהמסגרת של זמן השעון ולהיכנס למימד של חוסר זמן, מימד חוסר הזמן של ההוויה שהוא כולו הנאה.