תחגגו את הנדירות שלכם, לעולם לא יהיה מישהו בדיוק כמוכם. כל אחד ואחת מכם נדירים. לא תוכלו למצוא בכל העולם דבר נדיר יותר. אף פעם לא היה מישהו כמוכם בדיוק ולא יהיה. האם אתם מוכנים לבזבז את הנדירות הזאת על שליליות? על להיות פחות ממי שאתם? התרגיל הבא יכול לעורר אתכם...הוא עורר אותי כשעשיתי אותו... דמיינו את עצמכם רגע כאילו שאתם רואים את עצמכם מהצד. כמישהו חיצוני, כדמות. תראו את האווטאר שלכם, זה המראה שניתן לכם, זה הגוף שניתן לכם, זה האופי המיוחד שלכם, זאת האישיות שאתם... אתם מוכנים לבזבז את הנדירות הזאת? או שאתם הולכים לצקת לתוך הדמות הזאת את החיים הכי נפלאים, את האיכויות הכי גבוהות, את הגדולה שיכולה להיות בדמות הנדירה הזאת..שהיא אתם! מספיק להתעצל, מספיק להתפשר, מספיק לוותר על עצמכם. זאת קריאה עבורכם להתעורר ולהבין באיזה שווי מדובר כאן! יש מכונית ששווה 100 מיליון דולר, לא מרשים לאף אחד לנהוג בה, אפילו לסלברטיז הכי גדולים...מנקים את הכביש לפני שהיא עולה עליו...יש רק מכונית אחת כזאת... וזאת רק מכונית... למה אנחנו לא מתנהגים ככה לדגם האחד הנדיר שלנו שאין עוד אחד כזה בעולם? זאת רמת ההערכה והטיפוח העצמי שאנחנו צריכים לתת לעצמינו. ברגע שאנחנו באמת מתעוררים ומבינים את הנדירות שלנו. רק כשרואים את עצמינו מהצד מבינים את זה... זה נותן חשק לטפל ולקדם את עצמינו ברמה גבוהה יותר, ברמה הכי גבוהה שיש. ודבר נוסף וחשוב נוסף, הנדירות של האחרים! בן או בת הזוג שלכם, הילדים שלכם, ההורים, המשפחה, החברים, ואפילו אנשים ברחוב...כולם כלכך נדירים...תחגגו והעריכו את הנדירות של אנשים אחרים. התייחסו אליהם ככאלה...כי זה מי שהם ואתם יודעים את זה כי זה מי שאתם. בואו נעלה את הרמה של כולם! בואו נתחיל מעצמינו, נחגוג את הנדירות שלנו, ונתחיל לזהות אותה באחרים. איזו מציאות נפלאה זאת תהיה... בואו נתחיל עכשיו! התאימו את ההפעולות שלכם מעכשיו כלפי מי שאתם באמת... הדבר הכי נדיר בעולם! אלכס זיו

הוידאו שאני רוצה לשתף אתכם הוא אחד האוהבים עלי בכל הזמנים. אני כלכך מכיר את ההרגשה הזאת. הייתי בה כלכך הרבה פעמים כשהייתי צריך לקבל אומץ! וזה בדיוק מה שהרגשתי ומה שעשיתי. יש פה את המתכון המושלם לקבלת אומץ לעשות הכל! ולא צריך לחשוב יותר מידי...רק לנסות להרגיש את מה שהיא מרגישה...להיכנס לתוך המיינדסט המופלא הזה...והאומץ לעשות דברים יופיע! הנה הוידאו: הצעקה הזאת שהיא הוציאה כשהיא הצליחה... ואווו! זה מזכיר לי את הפעם הראשונה שעשיתי 360 ברכבת הרים...זאת היתה רכבת הרים באקסטרים...מהירות מטורפת עם הרבה הפתעות...אחת כזאת שאין תור אליה כי כולם מפחדים לעלות...חחח אחרי הסיבוב...יצא לי בדיוק הקול שיצא לה ברגע שהיא הצליחה לנחות! הצרחה הזאת אומרת הכל...שחרור של הפחדים יחד עם תחושה עילאית של חופש ואומץ! באותו הרגע אתה מרגיש על פסגת העולם, אתה מרגיש שאתה יכול הכל. ובפעם אחרת בפארק מים עם מגלשה מטורפת שהריצפה נשמטת עם ספירה לאחור של 10, 9....1 שגם אליה לא היה תור... ובפעם הראשונה שירדתי דרופ מפחיד עם הסקייטבורד בסקייט פארק... הייתי בדיוק במקום הזה...כלכך הרבה פעמים...ואיזה כיף שעשיתי את זה! הטוהר של הילדה הזאת, ההבעה של התחושות שלה... הפחד, הדיבור העצמי...ההחלטה...הצרחה של השמחה הגדולה כשהבנת שעשית את זה! זה אחד מהרגעים הכי מלהיבים שאנחנו יכולים לחוות! וזה לא רק לאקסטרים...אפשר להשתמש בזה לכל דבר שדורש אומץ! אפילו האומץ לומר למישהו שאנחנו אוהבים אותו...או מאוהבים בו... האומץ לומר למישהו לא! כשאף פעם לא היה לנו את האומץ הזה לפני זה. האומץ לפתוח את הלב ולספר באותנטיות מה אנחנו מרגישים. האומץ לשים על השולחן את המחשבות שאוכלות אותנו, שסוחטות אותנו ומאיימות עלינו שאף לא יגלה אותן ויחשוף אותנו...לקפוץ כמו הילדה הזאת...לפתוח ולשים את הכל בחוץ... איזה חופש זה להיות אמיצים! תנו לילדה הזאת לעורר בילד.ה שבכם את האומץ לעשות הכל! לבטא את עצמכם, לנסות דברים חדשים, להיות מי שאתם באמת. תוציאו את הצעקה הזאת של האומץ שהשתחרר! בכל יום, על כל דבר שאתם באמת רוצים לעשות. תנו לעולם לשמוע אתכם צורחים מהנאה! אלכס זיו

החיים מלאים ברגעים קטנים ויפים, רגעים שקל לפספס בתוך הסחות הדעת היומיות. כל יום יש לו את הפוטנציאל להפוך למדהים, אם נתכוונן נכון, אם נהיה בפוקוס על הדברים החשובים, בפוקוס על ה״יש״ המדהים של החיים. כי הנה אחד מהעקרונות הראשוניים של המודעות שלנו: מה שאנחנו בפוקוס עליו, גדל. לאן שאנחנו מתמקדים, לשם אנחנו מתקדמים. אז בואו נכוון את הפוקוס שלנו למקום הנכון עכשיו. הכל מתחיל בשלוש שאלות פשוטות: 1. מה הדבר הכי מדהים ביום הזה? 2. איך אפשר להעצים אותו וליהנות ממנו אפילו עוד יותר? 3. איך אפשר לשתף גם אחרים בשמחה הזאת? לשאול את עצמנו את השאלות הללו לאורך היום יכול להפוך את חיינו למלאי משמעות, סיפוק ושמחה. ככה אנחנו מתמקדים על מה שמדהים היום, מעצימים אותו, ומשתפים אחרים בשמחה הזאת. שלוש שאלות פשוטות, שנותנות כוח עצום. הן עוזרות לנו להתמקד בדברים הטובים, להעריך את הרגעים הקטנים ולמצוא דרכים חדשות לחוות את העולם. אז בפעם הבאה שאתם מרגישים תקועים בשגרה, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם את שלוש השאלות הללו. תראו איך הן יכולות להפוך את היום שלכם למדהים! התחילו את זה היום! שאלו את עצמכם את שלוש השאלות הללו ותראו איך הן יכולות לשפר את חייכם. גלו את הרגעים המדהימים שיש ביום הזה. מלא דברים מדהימים מחכים שתשימו לב אליהם. כשאתם שמים אליהם לב, הם שלכם! אלכס זיו

כולנו חולמים על מסע בזמן, על הזדמנות לחזור לעבר ולשפר את הטעויות שעשינו, לתקן את הדברים שלא הסתדרו. אבל מה אם הייתי אומר לכם שיש לכם כבר מכונת זמן? לא מכונת זמן פיזית, כמובן, אלא כלי רב עוצמה שמאפשר לכם לחוות את ההווה מתוך פרספקטיבה של העתיד. שמעתי איש חכם ומצליח אומר: ״תבנה לעצמך חיים שאתה לא יכול לחכות להתעורר אליהם בכל יום״. המאמר הזה יראה לכם איך להשתמש במכונת הזמן שלכם כדי לבנות עתיד כזה. תלמדו איך: להתמקד בדברים החשובים באמת: מה באמת משמעותי עבורכם בחיים? מה יגרום לכם להיות מאושרים בעתיד? לקבל החלטות נכונות: איך לבחור את הדרך שתוביל אתכם למטרות שלכם. להתגבר על שליליות: איך לשחרר רגשות שליליים ולשמור על גישה חיובית. לחיות את הרגע: איך להפיק את המרב מההווה וליצור זיכרונות חיוביים. מה אם הייתי אומר לכם שיש לכם מכונת זמן שאתם לא מודעים אליה? זאת תובנה פרקטית חדשה שבאה אליי הבוקר, עשית את הטריק הזה באופן ספונטני וכמה שזה פשוט, ככה זה מדהים. אני קורה לזה טריק מכונת הזמן... הטריק בא לעזור לנו לבצע החלטות טובות יותר היום עבור העתיד. ממה בנוי העתיד שלנו? העתיד שלנו בנוי מהחלטות קטנות שאנחנו עושים היום. שימו לב לתובנה הבאה: יש לנו היום מכונת זמן בידיים שלנו, והיא בשליטה המלאה שלנו היום. היא מתודלקת, מוכנה לצאת לדרך... הנה מכונת הזמן שלנו: בעוד 20 שנה מהיום, אנחנו נרצה שתהיה לנו מכונת זמן שתחזיר אותנו ליום הזה. אך לא נוכל לעשות זאת. לעומת זאת, היום אנחנו כאן 20 שנה אחורה מהעתיד של עוד 20 שנה. ויש לנו הזדמנות לשפר את כל הדברים שהיינו מאוד רוצים לשפר בעוד 20 שנה אם הייתה לנו אפשרות. השאלה היא: איך יודעים מה לשפר? הנה הטריק... התמונה הזאת מושלמת להסביר את הטריק... שימו לב לבחורה בתמונה, היא מתבוננת קדימה לעתיד, ואוחזת בידה מראה אחורית שמראה לה את עצמה עכשיו. הטריק הוא כזה: תתבוננו על הההתנהגות שלכם עכשיו בפרספקטיבה של 20 שנה אחורה. (הערה: זה יכול להיות שבועיים, חודשיים, שנתיים, או 20 שנה מהיום...העתיד הוא שחשוב) האיכות של היום שלנו שווה לאיכות של ההתנהגות שלנו היום. והאיכות של העתיד שלנו שווה לאיכות של התנהגות העבר שלנו. איכות ההתנהגות שלנו היום שווה לאיכות היום שלנו, ולאיכות העתיד שאנחנו בונים. היום הזה הוא היום שבעוד 20 שנה הייתם עושים הכל כדי שתהיה לכם את האפשרות לחזור אליו ולשפר דברים קטנים ומשמעותיים שיעשו הבדל גדול בעתיד שלכם. כל יום הוא כזה לעומת העתיד. אנחנו הולכים פה יחד עם העתיד, מחוברים אליו בכל החלטה שאנחנו עושים. כל החלטה מזיזה את העתיד שלנו. אתם רוצים להגיד לי שבעוד 20 שנה מהיום לא הייתם רוצים להיות מאושרים ושמחים מתרגשים ומתלהבים כלפי היום הזה והחיים שלכם וכל האפשרויות? בטח שכן. בעוד 20 שנה יהיה לכם טוב תירוץ, אין לכם מכונת זמן. מה התירוץ שלכם היום? יש לכם מכונת זמן. אתם נמצאים היום ביום הזה. למה אתם לא קופצים משמחה, יותר קלילים, יותר כייפים לכם ולסביבה, איפה ההומור, איפה הצחוקים, איפה השובבות, איפה שמחת החיים? הנה מכונת הזמן שלכם...היא ניתנת לכם במאמר הזה. תעשו את זה עכשיו! אם אתם לא קופצים עכשיו משמחה, אתם מבלשטים את עצמכם. אם אתם לא עושים את כל הדברים שאתם רוצים ויכולים לעשות עכשיו, אתם מלאים בבולשיט, ואין לכם זכות להתלונן בעוד 20 שנה מהיום על כך שהייתם עושים דברים אחרת. תהיו אמיתיים עם עצמכם, ותעשו את השינויים האלה עכשיו. לדוגמה, אתם עצבניים על משהו, ולא מתנהגים יפה לסביבה של האנשים שאתם אוהבים. אם זה היה קורה בעבר והיתה לכם מכונת זמן, לא הייתם שוברים את תבנית ההתנהגות הזאת ומתנהגים אליהם יפה? בטח שהייתם עושים את זה. בעתיד לא תוכלו לעשות את זה, עכשיו אתם כן יכולים. תתפסו את עצמכם ברגעים כאלה, ותגידו לעצמכם, עכשיו יש לי מכונת זמן...אם אני עכשיו לא עושה משהו כדי לשפר את ההתנהגות שלי, אם אני עכשיו לא עושה דברים אחרת, אני מאכיל את עצמי בולשיט. מפרספקטיבה של העתיד, איך הייתי משנה את ההתנהגות שלי עכשיו? וזה פשוט... אנחנו פשוט עושים העתק הדבק של הפעולה מהפרספקטיבה של העתיד. מה שהיינו עושים אם יכולנו לחזור בזמן ולעשות את זה טוב יותר, אנחנו עושים עכשיו. ללא תירוצים, יש לנו תכנית פעולה. האני העתידי שלנו יודע בדיוק מה צריך לעשות עכשיו. אנחנו מקבלים את ההוראות, חוזרים מהעתיד להווה ומתנהגים אחרת. בדיוק כמו שהיינו מתנהגים לו ניתנה לנו האפשרות לעשות את זה שוב. תגידו לעצמכם: אני עכשיו בעתיד, איך הייתי עושה את זה אחרת אם יכולתי לחזור לרגע הזה? לא הייתי נשאר שלילי אפילו לרגע אחד. הייתי נחמד יותר לאנשים שאני אוהב. הייתי מתאמץ להתנהג בצורה טובה יותר, מתאמץ לעשות כל מה שאני יכול כדי להיות בווייב חיובי ולשדר את הווייב הזה לסביבה שלי. אנחנו לא מודעים לזה, אך ההתנהגות שלנו בהווה קונה עבורנו את העתיד. ההתנהגות שלנו בהווה קונה עבורנו את העתיד. אנחנו קונים נדל״ן עתידי של זכרונות חיוביים בתודעה העתידית שלנו, של שקט נפשי, של חיים מלאים ומאושרים, באמצעות ההחלטות הדינאמיות שאנחנו עושים בכל יום. שימו לב לאמת הבאה: אף פעם מפרספקטיבה של 20 שנה קדימה לא נבחר באופן מודע להישאר שליליים. אף פעם מפרספקטיבה עתידית לא נבחר לבזבז את היום הזה על שליליות, על מריבות, על להראות לאנשים מזה... זה כזה בזבוז של זמן. וזה בזבוז כפול. אנחנו גם חווים הווה נחות ממה שאנחנו יכולים, וגם מוסיפים לעצמינו חוויות שליליות לתוך הזיכרון. אנחנו מוכרים לעצמינו חרטות במחיר זול מידי... אנחנו יכולים לעשות שני דברים, לקנות לעצמינו עתיד שאנחנו גאים בו, שאנחנו מסופקים ולא היינו משנים דבר. או למכור את עצמינו ואת העתיד שלנו בזול, עם הפאסיביות של ההווה, אם לא לשנות, אם לתת לזמן לעבור, אם להישאר יותר מידי זמן במצבים שליליים. איזה בזבוז. תחשבו על הרגע הזה בעוד 20 שנה... הייתם קופצים משמחה והתלהבות אם יכולתם לעשות את זה... ואני כאן לומר לכם, אתם יכולים לעשות את זה היום. עכשיו שיש לכם את טריק מכונת הזמן. השתמשו בו בחוכמה, קנו לעצמכם עתיד שווה להגיע אליו. אלכס זיו נ.ב: תהיו יצירתיים עם הטריק הזה...הוא טוב עבור כל התחומים בחיים! בריאות, שמחה, זוגיות, משפחה, לימודים, קריירה, חופשות והרפקתאות...כל אלה מתחברים לדבר אחד: אנחנו בונים עצמי טוב יותר לעתיד

סיכום של תכני השבוע באלכס זיו פרמיום. במגזין זה אעבור על התכנים החדשים השבוע מפרספקטיבה של יישום, של טיפים נוספים וסיכומים פרקטיים. המטרה היא לסכם את כל מה שלמדנו השבוע ולהעשיר את זה לקראת סופ״ש נעים ושבוע חדש שבו נשפר ונשדרג את המציאות שלנו אפילו יותר. מוכנים? הנה סיכום השבוע של אלכס זיו פרמיום התחלנו את השבוע במאמר: לעשות דברים הפוך ממה שאנחנו רגילים זה אחד הטריקים הכי מגניבים ליצירת שינוי. הטריק במאמר הוא לעשות דברים הפוך ממה שאנחנו רגילים. איזו בעיה זה פותר? הבעיה: כשאנחנו מרגישים תקועים בלופ, שהימים שלנו חוזרים על עצמם שוב ושוב. הסיבות: המוח מתוכנן ללמוד התנהגות ולבצע אותה אוטומטית. תפקידו של המוח הוא להגן עלינו ולכן הוא אוהב תחושת וודאות, לדעת בדיוק איך להתנהג בכל סיטואציה, זה נותן לו ביטחון. למוח יש שני סוגי מוטיבציה: מוטיבציה להימנע, מוטיבציה לגשת. הנה ההבדל באיך שהמוח פועל במוד של מציאות רגילה מול משחק: מציאות רגילה: חוסר וודאות = ציפייה לסכנה = מוטיבציה להימנע. משחק: חוסר וודאות = ציפייה להנאה = מוטיבציה לגשת. וכאן הטריק נכנס... היכן המוח כן אוהב שינויים, כן אוהב הפתעות? בקונטקסט של משחק. אנחנו עושים דברים הפוך מתוך קונטקסט של משחק. מה שם המשחק? לשבור לופים משעממים ולהיפתח לחוויות חדשות ומרגשות בכל יום. כשאנחנו משחקים אנחנו אף פעם לא מרגישים תקועים בלופ... תזכרו כשהייתם משחקים תופסת או מחבואים בשכונה, או במשחק וידאו, או כשאתם בלונה פארק...המוח נמצא במוד אחר...הוא משתף אתכם פעולה בספונטניות, בלי לדעת כל פרט, בלקחת סיכונים, בלהתרגש... זה קורה כי אנחנו מגדירים למוח: ״זה בסדר לפעול אחרת, לפעול הפוך ממה שאתה רגיל, להיות יצירתי, לקחת סיכונים, כי זה רק משחק, זה בטוח לעשות את זה.״ בקונטקסט כזה, המוח ישתף איתנו פעולה וישמח לחוות שינויים. תחושת אי וודאות בקונטקסט של המציאות יומיומית, זה סטרס שלילי, שמפחית את הזיכרון, מוריד את הביטחון העצמי, ואינו מעודד למידה. תחושת אי וודאות בקונטקסט של משחק, זה סטרס חיובי שמשפר את הזיכרון, הביטחון העצמי, ומעודד למידה. זה מכניס אותנו למצב של זרימה, המצב הפסיכולוגי האופטימלי של המוח. הטריק של משחקים קטנים של לעשות דברים הפוך, עושה בדיוק את זה. משפר לנו את מצב הרוח, משפר את הזיכרון, את הביטחון העצמי, ואת יכולות הלמידה שלנו. זה משפר הכל. נסו להרגיש איזה מהמשפטים הבאים המוח שלכם אוהב יותר: בואו נעשה עבודה... בואו נעשה משחק... או אני עובד קשה 12 שעות כל יום... אני משחק קשה 12 שעות כל יום... מבינים את הפואנטה? אבולוציונית, המוח שלנו אוהב לשחק. בני האדם משחקים אלפי שנים, זה נמצא בכל התרבויות, וגם היום אפילו יותר מתמיד, משחקים זה התחום הכי פופלארי בעולם, אם זה משחקי ספורט, משחקים חברתיים, פארקי משחקים, או משחקי מחשב. המוח שלנו Primed מחווט באופן ראשוני למשחקים. משחקים קשורים לווייב חברתי טוב, שמחה, הרגשה טובה, כולם ביחד, התרגשות, חגיגה. משחקים מאז ומתמיד אחדו אנשים לקבוצות וגרמו להם להרגיש בטוח ולהרגיש טוב. זאת הסיבה שאנשים אוהבים כלכך להיות אוהדים, אפילו שהם לא משחקים, הם מרגישים חלק מהמשחק, חלק מהקבוצה. המוח שלנו אוהב משחקים, אוהב לשחק, זה חזק מאיתנו, ולכן זה חזק איתנו, זה משהו חזק שאנחנו יכולים להשתמש בו. הפתרון: לעשות דברים הפוך ממה שאנחנו רגילים. זה ירגש אותנו, ישבור את הלופ ויעזור לנו ליצור שינוי בחיינו. דוגמאות של איך לעשות את זה במאמר: לעשות דברים הפוך ממה שאנחנו רגילים המאמר השני השבוע היה: להביא את האנרגיה של סוף המטרה לעכשיו מה הרעיון במאמר עוזר לנו לעשות? שני דברים: הוא מעלה לנו את ההרגשה הטובה פי 100 תוך כמה שניות. עוזר לנו ליצור את המציאות הזאת מהר יותר. אנחנו ממש מרגישים שהעתיד האידיאלי שלנו הוא ההווה שלנו, ואנחנו חווים אותו עכשיו. זה כמו להיכנס לסימולציה במציאות האמיתית. כולנו מכירים את האפקט של לדמיין באופן מוחשי מציאות רצויה. כאן אנחנו עושים את זה בעיניים פקוחות, במציאות הרגילה שלנו. אנחנו הופכים את המציאות הרגילה שלנו, למציאות האידיאלית עכשיו. זה כמו פורטל שמכניס אותנו למציאות הזאת, ואנחנו מרגישים את זה באופן מיידי בחוויה. אנחנו מביאים את האנרגיה של סוף המטרה לעכשיו. איך עושים את זה? מביטים על המציאות העכשווית שלנו מסוף המטרה. הטריק הוא להרגיש מתוך המודעות... איך המודעות שלי היתה חווה את הרגע הזה מתוך סוף המטרה, כך שההישג הוא המציאות הנוכחית שלי... השגתי את זה... איך אני מביט שונה על המציאות שלי עכשיו? ומיד להתבונן על המציאות העכשווית עם האנרגיה שהבאנו מסוף המטרה. יש לנו את היכולת לעשות את זה וזה מדהים! אנחנו לא משתמשים בזה מספיק או בכלל... איזה בזבוז...של מודעות אלוהית בתוכנו שיכולה להביא אנרגיה עתידית לעכשיו, ולמלא את העכשיו באנרגיה המופלאה הזאת. כל הדוגמאות במאמר: להביא את האנרגיה של סוף המטרה לעכשיו המאמר השלישי השבוע עסק בלהפתיע את המיינד... הפתעה! בהמשך למאמר של לעשות דברים הפוך. אחד הטריקים לשבירת לופים הוא לייצר למיינד הפתעה! איזו בעיה הרעיון הזה פותר? הוא הופך חיים משעממים לחיים מלהיבים ומרגשים. הטריק הוא לייצר לעצמינו במהלך היום הפתעות קטנות למיינד... עשו לכם פעם מסיבת הפתעה? איך הרגשתם כשנכנסתם למקום וכולם צעקו...הפתעה! מה זה עשה למיינד שלכם? למה אנשים עושים את זה לחברים שלהם כל הזמן? כי זאת חוויה חיובית יוצאת דופן...כל הנוירונים של המיינד נדלקים כמו עץ חג מולד. זאת חוויה מרוכזת ומרגשת במיוחד. הרעיון כאן הוא לייצר לנו כריסמס בכל יום. להדליק את עץ הנוירונים של המוח שלנו בכל יום עם הפתעות קטנות. זה הופך את היום יום שלנו ליותר מהנה, מעשיר את חוויית החיים שלנו. ומה שהכי מגניב זה, שאנחנו לא מחכים שאחרים יעשו לנו הפתעה. אנחנו עושים לעצמינו הפתעה. אנחנו יוצרים הפתעות למיינד. זה יוצר לנו חוויית מציאות מופלאה לאורך היום, בכל יום. הנה שוב המאמר: הפתעה! והמאמר הרביעי של השבוע: טריק הטייטל המאמר טריק הטייטל מביא את הרעיון הבא: לכל אחד מאיתנו יש המון סטייטים תודעתיים. הסטייטים התודעתיים האלה הם נכסים שאפשר להשתמש בהם כדי לשפר את הביצועים שלנו בכל התחומים. מתוך סטייט אחד אנחנו לא יכולים לעשות משהו, ומתוך סטייט אחר אנחנו עושים אותו בקלות. אתם מכירים את זה ששמים מישהו להיות מנהל, או מפקד, והוא ישר נכנס לדמות של הטייטל שלו ומתחיל להתנהג באופן אחראי יותר, להוביל, לתת השראה ולשמש דוגמה. מורים ומפקדים טובים יודעים את זה. אתה לוקח את הילד שמתנהג בצורה מופרעת ונותן לו תפקיד עם אחריות, הוא הופך למנהיג לדוגמה. גם אנחנו יכולים לשפר כל התנהגות שלנו עם הטריק הזה. לפני שאנחנו עושים משהו, אנחנו נותנים לעצמינו טייטל של הנהגה, טייטל שיהיה המרכז של כל הפעילות שלנו. כך אנחנו יוצרים קונטקסט חיובי, קונטקסט נכון למה שאנחנו עושים עכשיו, והמחשבות הההרגשה והפעולות, יהיו מתואמים לקונטקסט של הטייטל הזה. זאת הכותרת של מה שאנחנו עושים, זאת הגדרת התפקיד הנוכחי שלנו. כשאתם לדוגמה אוכלים עם המשפחה, אתם לא רוצים להיות בטייטל של אני בעבודה עכשיו, או אני מסיח לעצמי את הדעת בטלפון הנייד בחיפוש אחר סרטונים מעניינים. אם אתם רוצים להיות נוכחים בארוחה ולחוות אותה כחוויה חיובית, הטייטל יהיה: אני המנהיג שאחראי שהארוחה הזאת תהיה חוויה יוצאת דופן, שזאת תהיה חוויית אירוח קלאסית, שכולם יהיו שמחים ומרוצים, כולם ידברו וישתפו חוויות וזאת תהיה ארוחה נפלאה. ברגע שאתם נותנים לעצמכם טייטל של הנהגה, בכל תחום, בכל דבר שאתם עושים, אתם עוברים מפאסיביות לאקטיביות. זה מוציא את המנהיג שלכם החוצה, זה מוציא את הטוב ביותר שבכם החוצה. כל הדוגמאות במאמר: טריק הטייטל זה היה שבוע מדהים, נהניתי ליישם את הרעיונות האלה ולשתף אותם אתכם. אני מקווה שזה הוסיף ערך לשבוע שלכם ושיפר לכם את חוויית המציאות וביצועים בכל התחומים. תתכוננו...שבוע הבא רעיונות חדשים! כאן אתכם לשיפור מתמיד, לחוות את הפרמיום של החיים. סופ״ש נעים, נתראה בשבוע הבא. אלכס זיו

הטריק האפקטיבי שאני רוצה לשתף אתכם היום הוא לתת לעצמינו ״טייטל״. אני רוצה להדגים לכם איך לתת לעצמינו ״טייטל״ (הגדרת תפקיד) שמתאים למי שאנחנו רוצים להיות או למה שאנחנו רוצים לעשות משפר כל תחום בחיינו. אתם מכירים את זה ששמים מישהו להיות מנהל, או מפקד, והוא ישר נכנס לדמות של הטייטל שלו ומתחיל להתנהג באופן אחראי יותר, להוביל, לתת השראה ולשמש דוגמה. מורים ומפקדים טובים יודעים את זה. אתה לוקח את הילד המופרע ונותן לו תפקיד עם אחריות, הוא הופך למנהיג לדוגמה. גם אנחנו יכולים לשפר כל התנהגות שלנו עם הטריק הזה. אנחנו נשתמש בטריק הטוב והמוכח הזה, אך אנחנו ניקח אותו לנקסט לבל. אני אסביר לכם איך להשתמש בטריק של הטייטל כדי לשפר כל תחום בחיים החל מעכשיו. כדי להבין את זה, בואו נתחיל מכמה דוגמאות פרקטיות... בואו ניקח לדוגמא מישהו עם טייטל של מאמן כושר או תזונה. ברגע שהוא חושב על לאכול ג׳אנק ולהתאמן פחות הטייטל שלו יכנס לתמונה ויחייב אותו להתנהג ולהיראות כמו מי שהוא מגדיר את עצמו, וזה יעזור לו לשמור על המשמעת ולהתמיד בספורט ותזונה נכונה, הטייטל מחייב. סטייט תודעתי הוא סוג של טייטל שדומה לטייטל של תפקיד חברתי, אך אתה עושה את זה כלפי עצמך במודעות שלך. כשאתה מגדיר ״זה מי שאני!״ כשאתה נותן לעצמך טייטל עצמי, המילים הן רק ההתחלה. המילים הן הצהרת כוונות. אך הן לא מספיקות בעצמן כדי לשכנע את המודעות שלך. הדבר היחיד שישכנע את המודעות שהטייטל הזה הוא אותנטי, זה אם היא תחווה את זה מתוך המודעות שלך כאמיתי עכשיו ברגע ההווה. המודעות מאמינה לטייטל שלך באמצעות חוויה, באמצעות הרגשה שאתה באמת מי שאתה אומר שאתה. אנחנו חייבים להיות מי שאנחנו אומרים שאנחנו. אנחנו חייבים לחוות את המציאות הזאת מתוכנו, של מי שאנחנו מגדירים שאנחנו, כאילו שזאת המציאות האמיתית שלנו, בלי הכאילו. זה חייב להפוך למציאות האמיתית שלנו בהרגשה. אנחנו חייבים להזדהות ולהרגיש את הטייטל התודעתי שלנו, כדי לחוות את המציאות שלנו מתוכו. זה בסדר להיות ספורטאי שמידי פעם אוכל איזה משהו שמוגדר כג׳אנק. הספורטאים מגדירים את זה כארוחת ״רמאות״ פעם בשבוע או חודש או כשהם באירוע חברתי ורוצים להשתתף בחוויה עם כולם. אך הם יודעים מי הם כשהם עושים את זה. הם יודעים שהם ספורטאים שמתאמנים ועובדים קשה כדי לשמור על הרמה הזאת, ומותר להם פעם מידי פעם ״לרמות״ קצת וליהנות מג׳אנק, כל עוד זה לא משהו יומי וזה לא מפריע למי שהם בהגדרה העצמית שלהם. הקונטקסט מחזיק את הסטייט, לא הפעולה הבודדת שאנחנו עושים. זאת לא השאלה: ״מה אני עושה עכשיו?״ אלא הקונטקסט של ״מי עושה את זה עכשיו?״ או מאיזה קונטקסט, מאיזה טייטל אני עושה את הפעולה הזאת? וזה משנה את הכל. אנחנו יכולים לעשות משהו ״לא נכון״ מתוך קונטקסט ששייך לסטייט חיובי וזה יהיה חיובי. ואנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר בדיוק, מתוך קונטקסט שלילי, מתוך הגדרת אני שלילית, וזה יהיה שלילי, כי הקונטקסט מחבר אותנו להגדרת אני שלילית. הקונטקסט חשוב. הקונטקסט מאחד את המודעות שלנו לתוך מרכז הסטייט הזה, וכל מה שאנחנו חושבים, מרגישים, ועושים נעשה מהמקום הזה. אני מקווה שאתם מבינים עד כמה חשוב להבין את זה וליישם את זה. זה אחד הדברים הכי חשובים שאפשר ליישם לצורך שיפור עצמי. כי הקונטקסט תמיד קודם לפעולה. הטריק של הגדרת טייטל, מכניס אותנו לקונטקסט רצוי, שממנו אנחנו נעשה בחירות איכותיות יותר שמתאימות לאופן ההתנהגות של הטייטל הזה. כך עושים את זה: מידע מגיע. תשאלו את עצמכם: לאיזה טייטל הכי טוב לשייך את המידע הזה? הזדהות עם הטייטל הזה, תגרום לנו לחשוב-להרגיש-ולפעול מהמקום הזה. לדוגמה, מישהו זורק לכם איזו הערה לגבי משהו שאתם עושים. טייטל של מישהו עצבני או עם ערך עצמי נמוך, יקח את המידע הזה, והתגובה שלו תהיה מהמקום הזה. אך אם אותה הערה מופנית לקומיקאי שעושה סטנדאפ. מהטייטל הזה, הוא יצחק על זה, יגיב בצורה שנונה ואפילו ישלב את הסיטואציה הזאת באחד מההופעות הבאות שלו. שימו לב, אותו מידע, שני טייטלים שונים, והתגובות אחרות לגמרי. זה לא המידע, זה הטייטל, זה הקונטקסט שאליו אנחנו משייכים את המידע. צריך להתאמן על זה. האידיאלי הוא שתתאמנו על זה מבחינתי כל יום כל היום עד שזה יהפוך לאוטומטי טבעי. אך כמובן שזה לא אפשרי לשלוט על כל המידע שמגיע למודעות. אך מה שכן אפשר לעשות זה להיות מודעים להרגשה שלנו ברגע ההווה. אם אנחנו מרגישים הרגשה לא רצויה, הרגשה לא נעימה, זה אומר שנתנו לאיזשהו מידע להיכנס לטייטל (לסטייט) הלא רצוי. וכל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה להגדיר באותו הרגע מחדש את הטייטל הרצוי. זה הרבה יותר קל מאשר כל היום לנסות להיות מודעים למה נכנס ולאן זה נכנס. איך עושים את זה? קחו נשימה עמוקה...קחו עוד איזה אחת שתיים כאלה... והעבירו את המידע העכשווי, של מה שאתם עושים עכשיו, לקונטקסט של הטייטל הרצוי. איך שיודעים שהצלחנו? מרגישים את זה. אנחנו מרגישים ששינינו טייטל, מה״ילד הבעייתי למנהיג האחראי״. מהפאניקה של סטייט נמוך שלילי, לחיוך, לרוגע לשמחה לשלווה ולהרגשת הביטחון של הסטייט הבטוח. ההרגשה שלנו בהווה היא האינדיקציה הכי טובה. האיכות שממנה אנחנו חווים את המציאות היא האינדיקציה הכי טובה. כשאנחנו עושים דברים מתוך סטייט וקונטקסט נכונים, המודעות שלנו משוכנעת שאנחנו מי שאנחנו אומרים שאנחנו, והמציאות שלנו היא איך שאנחנו חווים אותה. צורת החשיבה הזאת, הטריק הזה גורם למודעות להישאר בסטייט הרצוי. ככל שאנחנו נמצאים יותר בתוך הסטייט התודעתי (הרגשת האני) הרצוי, זה מתחיל להרגיש לנו טבעי להיות בתוכו. שימו לב למשהו חשוב ביותר: מה שיכול להפריע לכל התהליך הזה אלה הם טריגרים שיכולים להחזיר אותנו לסטייט לא רצוי. עלינו להתאמן ליצור לעצמינו פילטר של אינפורציה שמסווג תוכן שנכנס למודעות ולשייך אותו לקונטקסט הרצוי. דמיינו מזכיר.ה שעובדים בדלפק הקבלה של חברה או אפילו מלון. התפקיד שלהם זה לקבל שיחות ואנשים, ולסווג אותם לאנשים או למקומות המתאימים. האנשים במקרה שלנו הם טריגרים של סיטואציות שקורות לנו, מידע שמגיע אלינו, וכל אינפורמציה שאנחנו באינטראקציה איתה. מישהו רוצה את תשומת הלב שלכם ואתם חושבים בתוך עצמכם: ״מה הוא או היא רוצים ממני...חושבים שיש לי זמן אליהם...״ תגובה כזאת שייכת לטייטל של מישהו לחוץ, שאין לו זמן, שלא טוב לו, שלא נמצא בבאלנס, שנותן למציאות להשתלט עליו, ולשלוט על ההרגשה והרגשות שלו. אם הסווג היה כזה: ״בוא נבדוק במה מדובר ואם זה חשוב או רלוונטי, יש לי כמה דקות, אני מחליט על הזמן שלי. אני הבוס.ית של המציאות שלי״ זה סטייט אחר, זה טייטל איכותי. זה כאילו שיש למזכיר.ה שני בוסים ועליהם להחליט לאן להעביר את השיחה. לבוס שצורח אין לי זמן וחשק לאף אחד עכשיו!!! לא להעביר אליי שיחות. או לבוס השמח המצחיק הרגוע המנומס שסקרן לדעת במה מדובר...כי הוא יודע שהזדמנויות מגיעות מכל כיוון ומכל אדם... כל מידע שמגיע אלינו מסווג וממוין אוטומטית על ידי המוח שלנו לסטייט מסויים, לטייטל מסויים. אם אנחנו רוצים להפוך סטייט איכותי לקבוע, לטבעי, אנחנו צריכים להתאמן בלסווג ולשייך אליו מידע. ילד שהתנהג בצורה מופרעת שהופכים אותו לאחראי כיתה...מה עשו לו? שינו לו את הקונטקסט. עכשיו ההתנהגות הקודמת שלו אינו מתאימה להגדרת התפקיד. הגדרת התפקיד הנוכחי היא הסטייט התודעתי הנוכחי שלו. לפני זה הוא היה בהגדרת התפקיד הבאה: אני מופרע, כולם יודעים את זה, אני יכול לעשות מה שבא לי. הגדרת התפקיד החדשה אומרת: אני אחראי על הסדר פה, אני המפקד, אני המנהל, אני צריך לדאוג שהכל יהיה פה בסדר. הגדרת הטייטל הזאת משנה לו את ההתנהגות. זה הטיפ שלי אליכם... שנו את הגדרת הטייטל שלכם, שנו את ההתנהגות שלכם. תנו לעצמכם טייטלים שמשרתים אתכם ותראו איך זה משפר אתכם ואת הביצועים שלכם בכל תחום אפשרי. אלכס זיו

האם אתם מרגישים שאתם לא מרוצים מהיום יום שלכם, מרגישים שאתם תקועים בלופ, האם אתם רוצים לשנות את החיים למשהו שירגש אתכם לקום אליו בכל בוקר? אם התשובה היא כן! איך עושים את זה? אי שפיות היא לעשות את אותם הדברים ולצפות לקבל תוצאה שונה בכל פעם. אם אנחנו חיים באותו מוד בכל יום, מתעוררים לאותה זהות עצמית, לאותה מערכת חשיבה - הרגשה - פעולה, ומצפים שמשהו ישתנה, אנחנו לא שפויים. רק כשדברים זזים, משהו משתנה. רק כשעושים דברים אחרת, משהו משתנה. מתי בפעם האחרונה חשבתם מחשבות חדשות? מתי בפעם האחרונה הרגשתם התרגשות של משהו שונה? מתי בפעם האחרונה עשיתם דברים בצורה שונה, או דברים חדשים שאף פעם לא ניסיתם? אם התשובה היא שאינכם זוכרים מתי...או שעבר הרבה מאוד זמן מאז ש... הנה הסיבה ללמה הדברים תקועים. המוח שרוצה להגן עלינו, לא אוהב שינויים, לא אוהב דברים חדשים, הוא מעדיף יציבות, הוא מעדיף שתהיו צפויים. שהוא ידע בדיוק מה אתם הולכים לעשות היום ובדיוק מה אתם הולכים לעשות מחר. וכך המחר הופך לשכפול של היום. והשבוע הזה הופך לשכפול של שבוע הבא. והחודש הזה הופך לשכפול של החודש הבא. והשנה הזאת הופכת לשכפול של השנה הבאה. למה קל לשכפל אתכם? כי אתם צפויים. אין ספונטניות, אין הפתעות למוח, והוא יכול להוביל אתכם על אוטומט. המוח אוהב להוביל אותנו על אוטומט, זאת למעשה המטרה העיקרית שלו. הוא לומד עלינו, הוא מכיר אותנו, את ההרגלים שלנו, האישיות שלנו, המחשבות, הרגשות, הפעולות, וברגע שיש לו את המידע הזה עלינו הוא נכנס למוד אוטומטי. המטרה שלו היא שכל יום יהיה אותו היום, למשך כל חיינו. המוח אוהב תחושת וודאות, כי וודאות היא הגנה. כשאתה יודע מה קורה, אתה שולט במצב. אך יש מחיר גדול שבא יחד עם זה. המחיר הוא לחיות חיים משעממים ומבוזבזים, כשהפוטנציאל שלנו הוא אינסופי. אז איך פותרים את הבעיה הזאת? הרעיון הגדול הוא זה: תעשו דברים בצורה שונה. תעשו דברים בצורה חדשה. תנו למוח להבין שהוא לא מבין...חחח זאת הגישה היומית: היי מוח אתה חושב שהבנת אותי? תחשוב שוב! אני לא צפוי.ה, ובגלל זה אתה חייב ער ופתוח להפתעות... כי אני אביא לך הפתעות כל היום! אתה לא תבין מאיפה זה בא לך. והנה הקטע... אפילו אתם לא תדעו מאיפה זה בא לכם : ) יש בנו יצירתיות אינסופית שיודעת לעשות כיף. זה למעשה אזור מסוים במוח שנהיה פעיל בסטייט הזה. הסטייט הזה נקרא סטייט של זרימה. משם אנשים מקבלים את הרעיונות הכי טובים שלהם. משם אנשים חיים את החיים הכי טובים שלהם. זה שילוב של להיות נוכחים בהווה ולהיות פתוחים ליצירתיות אינסופית. אנחנו בכל רגע בעולם חדש ומופלא. העולם הקסום נמצא ממש מולנו עכשיו. אם נפקח את העיניים ונבחין בו... אנחנו לא מביאים את עצמינו למשחק, ולכן אנחנו לא משחקים. התחילו לשחק! שברו את התבנית היומית. אם אתם לא עושים לפחות דבר אחד שונה בכל יום, אתם חיים את האתמול מחדש. והאתמול פג תוקף. התאריך שלו עבר, הוא לא טעים, הוא לא ראוי למאכל היום. כל יום אתם אוכלים אוכל טרי. כל יום המודעות שלנו צריכה חוויות טריות כדי להזין את עצמה. שימו על החוויות שלכם את התאריך של היום, את התאריך של עכשיו. היום הזה חדש. מעולם לא היה את היום הזה. למה אתם לא חדשים? פשוט כי המוח על מוד של אוטומט. וכל הרעיון שאני מנסה להעביר במאמר הזה הוא זה: שברו את האוטומט הזה. עברו למוד של ציפיה מתמדת להפתעות חדשות נעימות משמחות ומרגשות. הציפייה ליום הזה ולהתרגשות גדולה ממנו. זהו מוד של זרימה. יש לנו את זה במוח. רק צריך להתחבר לזה. אמרו לעצמכם עכשיו: אני פתוח.ה להפתעות..אני פתוח.ה להתרגשויות... אני אפתיע את עצמי בכל יום...אני לא יודע.ת איך אני אעשה את זה....וזה כל הכיף...זה כל הקטע בהפתעה... אני מחובר.ת למוד היצירתי של המוח שלי מעכשיו והלאה. מחר לא יהיה השכפול של היום, והיום הוא לא השכפול של אתמול. אני זורם ומשתנה מרגע לרגע לחיים רחבים יותר, לחיים עשירים יותר, ביצירתיות ספונטנית בלתי נגמרת... אני נהר של יצירתיות ספונטנית שזורם בעכשיו ומחובר לאוקיינוס של היקום... אומרים שהדבר היחיד שקבוע בעולם הוא שינוי. אם אנחנו לא משתנים, נחשו מה? הדבר היחיד שקבוע בעולם הוא אנחנו. שברו את התבנית, עשו את זה שונה. אל תחזרו לתבנית הישנה, תעלו לתבנית החדשה. אל תתנו למוח שלכם לדעת את כל המהלכים שתעשו קדימה... התחילו מעכשיו... אני רוצה עכשיו, ממש ברגע זה שתפתיעו את המוח... קפצו עם הידיים גבוה באוויר...ותצעקו הפתעה! אלכס זיו נ.ב: אם אנשים צופים בכם ולא מבינים מה אתם עושים...עוד יותר טוב : ) שילמדו...מעכשיו אתם ספונטניים...מעכשיו...אתם מפתיעים כל פעם מחדש!

אני רוצה לשתף אתכם את אחד מהתרגילים הכי עוצמתיים שאנחנו יכולים לתרגל בכל יום כדי לעלות את רמת החיים שלנו ולחוות חוויית מציאות מופלאה בעכשיו שלנו. כשאנחנו עושים את התרגיל הזה, וחווים את ההשפעה שלו על המודעות שלנו, איך היא משתנה, איך היא הופכת בשניות ליותר איכותית, איך המציאות שלנו הופכת לאיכות יותר בשניות, זה פשוט מדהים. הנה מה שעשיתי הבוקר... שמתי ביוטיוב מוסיקת ג׳אז נעימה של בוקר עם נופים יפים, התחלתי מכמה נשימות מרגיעות, הרגשתי את הגוף שלי נוכח ברגע ההווה, של הנופים האלה, עם המוסיקה, הנשימות...הבאתי את האנרגיה של האווירה הזאת משם לכאן, למקום שבו אני נמצא עכשיו, ושם הפך לכאן בהרגשה שלי. הרגשתי גם שאני משפר את כל העולם עם הכשרונות שלי שולח גלי אנרגיה של נתינה מתוך אהבה לכל העולם. והנה הדובדבן שבקצפת... לקחתי מטרה מסוימת שלי שתרגיש לי ואהוו! כשאשיג אותה והבאתי את האנרגיה שלה לעכשיו. וזה הרים את החוויה במאה רמות. התחלתי מהכנה...מוסיקה, וידאו, נשימות, קצת מתיחות...להרגיש את עצמי נוכח ונהנה וסופג את האווירה הזאת ומביא אותה לכאן, לגוף שלי, למודעות שלי, למקום הנוכחי שלי, וכל האווירה התמלאה באנרגיה הזאת. ואחרי ההכנה הכיפית הזאת שנהניתי מכל רגע ממנה, העליתי את זה מאה רמות בכך שהכרזתי שאני חווה כרגע את המציאות שלי מתוך השגת המטרה. אני מביא את האנרגיה של סוף המטרה לעכשיו. איך עושים את זה? אני פשוט אומר לעצמי אתה עכשיו...ומתאר את המציאות הקיימת של השגת המטרה עם ההרגשה שזאת היא מציאות הנוכחית שלי, זה מתרחש עכשיו... אני מביט על המציאות העכשווית שלי מסוף המטרה. אני מביא את האנרגיה שתהיה לי שם, לכאן. וזה היופי במודעות שלנו, היא שייכת למימד גבוה יותר, ועבורה הרגשה היא אמיתית כמו המציאות האמיתית שמולנו עבור הגוף שלנו. המודעות היא גם הגוף שלנו. היא הגוף התודעתי שלנו, שעבורו העתיד הוא עכשיו. המודעות שלנו יכולה להרגיש את העתיד אמיתי עכשיו. וכשהמודעות שלנו מרגישה את זה, הגוף הפיזי שלנו גם מרגיש את זה, כי הגוף הפיזי מגיב למצב המודעות שלנו. הטריק הוא להרגיש מתוך המודעות... איך המודעות שלי היתה חווה את הרגע הזה מתוך סוף המטרה, כך שההישג הוא המציאות הנוכחית שלי... השגתי את זה... איך אני מביט שונה על המציאות שלי עכשיו? ומיד להתבונן על המציאות העכשווית עם האנרגיה שהבאנו מסוף המטרה. יש לנו את היכולת לעשות את זה וזה מדהים! אנחנו לא משתמשים בזה מספיק או בכלל... איזה בזבוז...של מודעות אלוהית בתוכנו שיכולה להביא אנרגיה עתידית לעכשיו, ולמלא את העכשיו באנרגיה המופלאה הזאת. זה גם מרגיש כלכך טוב, וזה גם הופך אותנו ליעילים יותר, מביא אותנו לראות את הדברים שאנחנו עושים עכשיו ממבט על ולבצע החלטות איכותיות יותר, פעולות ברמה גבוהה יותר. כמו שאנחנו עובדים כדי לשפר את הגוף הפיזי שלנו ולהביא אותו למצב אופטימלי. גוף המודעות שלנו גם צריך להיות במצב אופטימלי...מה זה גם? קודם כל. בחור שקורא את המאמרים שלי שרץ בכל יום, וגם עושה מרתונים זיהה אותי בסופר...ושאל אותי...תגיד מה לעשות כדי להרגיש מאושר כל היום? אמרתי לו, כשאתה רץ איך אתה מרגיש? הוא ענה, כשאני רץ אני מרגיש שמח...אך מה עושים בשאר היום? הסיבה שהוא שמח כי הגוף הפיזי אוהב תנועה, הוא צריך תנועה כדי להיות שמח. ויש כלכך הרבה דיכאון בעולם היום, כי אנשים לא זזים, הם לא מזיזים את הגוף. זה בלתי אפשרי להיות בתנועה, לעשות ספורט ולהיות מדוכדך. תנסו... כשאתם מרגישים מדוכדכים, שימו מוסיקה אנרגטית ולמשך 30 שניות תתחילו לקפוץ ולרקוד...ולצעוק בהתלהבות... אתם תרגישו שמחים ביותר...לאן הדכדוך נעלם פתאום? פשוט הגוף צריך לזוז. אנשים לא מבינים עד כמה זה חשוב. כשגוף תקוע באותה תנוחה מבלי לזוז, אין זרימת אנרגיה והגוף עובד על מצב פעולה נמוך. על בטריה חלשה. כמו הטלפון שלנו. כהסוללה מתרוקנת, הוא עובר למצב חסכון אנרגיה ומפעיל רק דברים מינימליים. נחשו איך הבטריה שלנו מתמלאת? תנועה. אז הבחור הזה מרגיש נפלא בריצה, אך לאחר מכן בהמשך היום, כשהוא לא בתנועה, מצב הרוח יורד מההיי של הריצה. המודעות שלנו היא הגוף התודעתי שלנו. הגוף הזה גם אוהב תנועה. אם המודעות שלנו תקועה באותה פוזיציה, היא לא יכולה לעשות אותנו שמחים. אנחנו צריכים להריץ את הגוף התודעתי הזה לעתיד שאנחנו רוצים, ולתת לו לרוץ חזרה ולהביא לנו משם את האנרגיה של סוף המטרה להווה שלנו. והמודעות אוהבת להיות בתנועה, כמו הגוף הפיזי שלנו. תניעו את המודעות שלכם לנופים חדשים, להגשמות חדשות, למקומות מרגשים. איך אתם יודעים שהמודעות נכנסה לתנועה חיובית? ההרגשה שהיא תתן לכם בהווה תהיה נפלאה. תנו למודעות שלכם לרוץ לסוף המטרה ולהביא לכם משם את האנרגיה לעכשיו. תזיזו את הגוף, תזיזו את המודעות. מיליארדר מצליח שנראה ומרגיש טוב ויודע איך לחיות את החיים אמר את הדבר הבא: God is movement אלוהים הוא תנועה. הוא חושב ויוצר תוך כדי תנועה. הוא גם משתמש בדמיון ובמודעות שלו כמו שעשיתי בתרגיל הזה, וגם במציאות הפיזית, הוא כל הזמן בתנועה. הוא עושה ספורט בכל יום, והוא חושב עם הידיים...הוא חושב תוך כדי עבודה. זאת יצירתיות בתנועה. ככה הוא הצליח, ככה הוא ממשיך להצליח. וגם אנחנו יכולים לעשות את זה. יש לנו את כל המרכיבים למשימה הזאת כבר עכשיו. הביאו את האנרגיה של סוף המטרה לעכשיו. והמשיכו בתנועה יצירתית ושמחה של המודעות והגוף במגרש משחקי היצירה של רגע ההווה. אלכס זיו

זה אחד הטריקים הכי מגניבים ליצירת שינוי. הסיבה שאנחנו בלופ, שהימים שלנו חוזרים על עצמם במשך שנים, היא כי התרגלנו לחשוב להרגיש ולפעול באותה הצורה בכל פעם. אני רוצה לעשות אתכם ניסוי שירגש אתכם... בשבוע הקרוב, אתם עושים דברים הפוך ממה שאתם עושים בדרך כלל. לדוגמה: אתם רוצים להעלות פוסט ורגע לפני שולחים אתם אומרים...לא זה משהו שמקובל, או שאחרים מצפים ממני, או שאני עושה בדרך כלל... אתם אומרים לעצמם...אני עושה הפוך. ואתם פשוט שולחים ומעלים אותו. אתם לא רגילים לדבר עם מוכרים בחנויות, הפעם אתם מדברים איתם, מתעניינים בהם, שואלים אותם לשמם, לוחצים להם את היד. זה משהו שעשיתי בשבוע שעבר...וזאת היתה חוויה. ואם אנחנו כבר בחנויות, אז אם אתם לא רגילים לבקש הנחות, תעשו הפוך ותתמקחו על הנחה...סתם בשביל לעשות משהו הפוך, סתם בשביל הכיף...זה ירגש אתכם. רגילים ללכת ברחוב בשקט? תלכו ברחוב ותשירו שיר שאתם אוהבים כך שלפחות אדם אחד יהיה הקהל שלכם : ) רגילים ללכת לאט, לכו מהר, רגילים ללכת מהר, לכו לאט...או בדילוגים אם יש לכם אומץ : ) נכנסים לבית קפה ויש את הויטרינה הזאת עם סוגי עוגיות שאף פעם לא ניסיתם, היום אתם מנסים אחת מהן. תצחקו בלי סיבה...תתפקעו מצחוק בלי סיבה...ואם אנשים רואים אתכם...עוד יותר טוב! קפצתי אתמול עם הידיים למעלה בתנועת ניצחון עם קולות של התלהבות, ראו את זה מהצד ושידרו אותי בשיחת וידאו לחו״ל...הפרצופים שלהם היו משועשעים...וזה רק הוסיף לחוויה שלי... זאת הסיבה שבחרתי את התמונה של המאמר שבה רואים תלמידה שבאה בבוקר לבית הספר שמחה עם הידיים מונפות באוויר...איזה תלמידים עושים את זה? ככה שוברים את הלופ! ולא רק שזה ישפר לה את היום ואת חוויית הלמידה, התנהגות כזאת תעשה אותה מאושרת וכל יום עבורה תהיה הרפתקאה חדשה. תבואו ככה לללימודים או לעבודה : ) ואני מבטיח לכם שהיום יהיה הרבה יותר שמח. לכולם : ) זה יוצר מיני חוויות כאלה...כמו בטיול לחו״ל... הרי מה הכיף בטיול בחו״ל? שאתה נמצא במקומות שאתה לא מכיר וחווה חוויות שלא חווית, חוויות שונות מהשגרה. והזמן נמתח...זה מניפולציה לזמן. שבוע בחו״ל מרגיש כמו שנה מבחינת מגוון החוויות והמודעות שלנו שנמצאת בפרונט וממש חווה אותן. שנה בשגרה, מרגישה כמו שבוע, כי אנחנו חוזרים בלופ על אותו יום שוב ושוב. הטריק הזה של לעשות הפוך ממה שאנחנו בדרך כלל עושים...מעורר אותנו לחיים! שובר את הלופ, שובר את הסימולציה... כל הפוך כזה הוא מיני חוויה כמו בטיול. כי המוח שלנו עובר ממצב אוטומט למצב של עירנות... הוא שואל את עצמו: וואט דה פאק אתה עושה עכשיו??? אני רגיל שאתה כך, אני רגיל לזה שנים, אני מפעיל את זה עבורך אוטומטית...ואתה פתאום משנה לי דברים? פתאום אתה מתחיל לחיות? פתאום אתה מתחיל להתרגש מחדש מהמציאות שלך? מה אני עושה עם זה? המוח נמצא בפאזל.... ובדיוק בנקודה הזאת שהמוח מנסה להכניס היגיון למה שאתה עושה...זאת הנקודה של השינוי...המוח לומד דברים חדשים...המוח מעדכן את עצמו שדברים חדשים מגיעים... אנחנו לא יכולים להשתנות אם אנחנו כל הזמן עושים את אותם הדברים בדיוק איך שאנחנו תמיד עושים אותם. ריגוש מגיע ממשהו חדש, משהו מפתיע...משהו שהמוח אינו מכיר... ואלה חיים אמיתיים. אחרת אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו. היום שלנו הופך להיות לכלכך עשיר כשאנחנו עושים דברים הפוך. כשאנחנו עושים דברים באופן שונה ויצירתי מתוך הספונטניות של הרגע. וזה דבר חשוב... אנחנו לא מתכננים מה אנחנו הולכים לעשות הפוך... אנחנו מחליטים במקום, באותו הרגע, אנחנו פתוחים ליצירתיות הספונטנית של הרגע הזה... זה מכניס אותנו לסטייט הפסיכולוגי הגבוה ביותר...סטייט של זרימה... מה שחשוב זה לזהות את הרגעים האלה שאנחנו רוצים לעשות משהו או עומדים לעשות משהו והקול המתון בפנים אומר לנו: ״לא...תעשה את מה שאתה עושה באופן קבוע, תמשיך לחזור על עצמך, תמשיך לשעמם את עצמך, אל תיקח סיכונים, אל תפתח לאפשרויות, אל תנסה לחשוב אחרת, להרגיש אחרת, לפעול אחרת, תשאר בדיוק כמו שאתה, תתנהג בהתאם.״ זה בדיוק הרגע לעשות הפוך ממה שהקול הזה אומר. תתחילו לנסות את זה על דברים קטנים שאתם לא הייתם עושים...ותרגישו את ההתרגשות והכיף שזה מוסיף לרגע ההווה שלכם. החיים הופכים להיות חיים יותר! תנסו את הטריק הזה למשך שבוע...ותרגישו כמה זה מרגש...לעשות דברים הפוך ממה שאנחנו רגילים. אלכס זיו

אני רוצה לשתף אתכם רעיון פרקטי שיכול להוסיף הרבה לאיכות החוויה של המציאות שלכם. זוהי דרך חדשה להסתכל על המציאות שלנו. במאמר אסביר איך אנחנו יכולים ליצור חוויה מופלאה של המציאות, על ידי חיבור המודעות שלנו למציאות ברגע ההווה. והתרגילים יכולים לעזור לנו לאמן את המודעות שלנו להיות נוכחת ברגע ההווה. ככל שנתרגל יותר, כך נוכל לחוות את המציאות בצורה מופלאה יותר. מוכנים? הנה מתחילים... אתמול צפיתי בוידאו שממליץ על משחק מציאות מדומה שמאפשר לחוות נופים מדהימים באופן ריאליסטי ביותר. המדגים עמד על פסגת הר ומסביבו סלעים ועמקים עם נהרות ומפלי מים הוא הסתכל מסביב מתפעל מהנוף ולפתע ראה ציפור על אחד הסלעים. הוא כלכך התלהב מהציפור שטון הדיבור שלו השתנה פתאום למתיקות ילדותית כזאת, הוא אמר לה בקול ילדותי כזה כמו של ילדים שמדברים אל חיות מחמד: ״hey birdy". היום בסשן של תובנות הבוקר שלי, כשאני מתאמן על שינוי סטייט תודעתי, חשבתי לעצמי, בחיים האמיתיים ביום יום שלו, הבחור הזה עובר ליד כלכך הרבה ציפורים ויש לי הרגשה שהוא לא נותן להם תשומת לב במתיקות שכזאת כמו שהוא נתן לציפור הוירטואלית במשחק. ונזכרתי באנשים שיושבים ברכב בפקקים עם פרצופים טרודים וחסרי חיים, ואנשים שהולכים ברחוב ומביטים למטה ונמצאים בלופים מחשבתיים שמעסיקים אותם. הם לא מביטים בהשתאות פלאית ומתלהבים כשהם רואים ציפור שיושבת על איזה אובייקט בסביבה שלהם. אה, כי זאת ציפור אמיתית, יש הרבה כאלה, והיא רק חלק מהמשחק המשעמם שנקרא ״החיים האמיתיים״. וזה מאוד עניין אותי כי אני משתמש ברגעים השגרתיים האלה, של הפקקים, או הליכה ברחוב כדי להתאמן על להתחבר למודעות, להיכנס לסטייט מופלא, ולראות את הקסם של הרגע הזה כמו בחוויה של מציאות מדומה. למה אנשים עושים את זה רק באטרקציות, כשהם יכולים לעשות את זה גם בחיים האמיתיים עם קצת מודעות, אימון ורצון לחוות את המציאות הרגילה שלהם כאטרקציה מתמשכת. כל רגע בחיים שלנו, יש לו את הפוטנציאל לחוויה מופלאה כשנכנסים לסטייט שחווה את המופלא. אז מה קרה לגיימר הזה, מאיפה באה אליו פתאום ההתלהבות הזאת? היא באה מהחיבור של המודעות שלו למציאות ברגע הזה. כן, אפילו שזאת מציאות וירטואלית! וכאן יש לנו את אחד האקים הגדולים שאנחנו יכולים להשתמש בהם במציאות שלנו. האקים הם דרכים יצירתיות להשתמש במערכת כדי לקבל תוצאות טובות יותר מאלה שקיבלנו מהמערכת עד כה או מאלה שהמתכנת המקורי התכוון אליהם. מתכנתים עושים האקינג לתוכנות מחשב, אני עושה האקינג לתוכנת המציאות. כשהמודעות שלנו מחוברת למציאות ברגע הזה, היא חווה את המציאות בגרסה עכשווית חדשה. כשהמודעות שלנו מחוברת למציאות, היא חווה אותה בגרסה עכשווית חדשה. וזה בדיוק מה שקורה לנו במשחק מציאות מדומה. ברגע שאנחנו בעולם של משחק וירטואלי חדש, אנחנו מביאים את המודעות שלנו לפרונט, אנחנו נכנסים למוד של חוויה, של טיול במקום חדש ומופלא, אנחנו מחוברים למציאות, ואפילו שזאת מציאות וירטואלית וההיגיון שלנו יודע את זה, המודעות נהנית כאילו שזאת מציאות אמיתית. זאת אנרגיה של משחק! וזה מה שכיף בספורט ובמשחקים, השילוב של אתגר שמצריך להיות בפוקוס כדי להצליח בו יחד עם הידיעה שזה בטוח וזה רק משחק, מייצרים את השילוב הנפלא הזה של פוקוס והנאה. וזה מה שאנחנו רוצים בחוויית המציאות שלנו, מודעות שמחוברת למציאות ותחושה מופלאה של הנאה. כשאנחנו מביטים על המציאות שלנו כעל משחק, אנחנו מקבלים את אותו הווייב. הווייב הזה מכניס אותנו למצב של זרימה, שהוא הסטייט הפסיכולוגי האופטימלי ביותר שאנחנו יכולים להיות בו במשחק הזה. גישה של משחק! זה הווייב! זה הסטייט. והתרגיל הבא הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להתחבר למציאות בצורה מופלאה... אני נהנה עכשיו (השלימו את החוויה) כשאנחנו במשחק או בחוויית מציאות מדומה, בכל שלב אנחנו אומרים לעצמינו מה אנחנו חווים עכשיו. אתמול במציאות מדומה האכלתי ברווזים וירטואליים ליד אגם פסטורלי ופשוט נרגעתי שם ונהניתי מהנוף ומהברווזים החמודים. כשהייתי בחוויה לא מיהרתי לשום מקום, לא חשבתי על משהו אחר, פשוט הייתי נוכח שם ואמרתי לעצמי אני נהנה עכשיו מלהתבונן על הנוף ולהאכיל את הברווזים. לא מיהרתי לעבור למשחק אחר, לא חשבתי על משחק אחר, תיארתי לעצמי מה אני עושה וזה הכניס אותי לתוך החוויה. הנוכחות שלי הייתה כל כולה בתוך ההנאה מהחוויה. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות בחיים האמיתיים. כתבתי תוכן נוסף בספר ובזמן הכתיבה אמרתי לעצמי שאני עושה את מה שאני הכי אוהב עכשיו. אני סופר שנהנה עכשיו לכתוב. והאווירה הייתה מושלמת, כמו במשחק וירטואלי, אני בתפקיד הכותב שנמצא במקום שלו. כשסיימתי לכתוב עשיתי הפסקה להקשיב לפודקאסט, לרגע לא הרגשתי בנוח, כי באופן אוטומטי המיינד אמר לי שאני מבזבז עכשיו זמן, וזה גרם לי להתנגדות של התלבטות האם להמשיך או לא. אז בדיוק כמו במשחק, תיארתי לעצמי מחדש מה אני עושה עכשיו. אני נהנה עכשיו מלהאזין לפודקסאט מעניין. ברגע שאמרתי את זה, המציאות הפכה למהנה, ההתנגדות נעלמה מעצמה, והתחלתי ליהנות מהרגע. כי אין יותר קונפליקט ואני לא חצי פה חצי שם, המודעות שלי לא מפוצלת. עכשיו אני מאה אחוז נוכח בהנאה של האזנה לפודקאסט כמו שהייתי בחוויה הוירטואלית כשהאכלתי את הברווזים. התחושה הייתה תחושה של חיבור והנאה מהרגע מבלי לרדת על עצמי. התמזגתי עם החוויה ונהניתי מהרגע. ומה כולנו רוצים מחוויית החיים שלנו? ליהנות. אז התחילו את התיאור של הסטייט שאתם נמצאים בו עכשיו בכל מה שאתם עושים בצורה הבאה: אני נהנה עכשיו (הוסיפו את התיאור של החוויה שאתם עושים עכשיו) הכנסו לחוויה, תרגישו אותה, תרגעו לתוך החוויה הזאת, התמזגו לתוכה. שימו את כל כולכם בתוך החוויה שכרגע אתם בוחרים לחוות ותהנו! אנחנו רוב הזמן במוד של אנחנו פה אך רוצים להיות שם, וזאת הבעיה. אי אפשר ליהנות במוד כזה. אנחנו צריכים להחליף את המוד לאנחנו הכי רוצים והכי נהנים להיות פה. והטריק של אני נהנה עכשיו מכניס אותנו לסטייט של הנאה ממה שאנחנו עושים. מהתבוננות שלי הגעתי לתובנה הבאה: המודעות שלנו כל הזמן נמצאת בסטייט מסוים, המקום שהמודעות שלנו נמצאת בו הוא הרמה של המציאות שלנו. כשאנחנו לא מרגישים שאנחנו במצב אופטימלי, מבחינת האנרגיה שלנו, הפוקוס שלנו, השמחה שלנו, זה אומר רק דבר אחד, שהמודעות שלנו נמצאת באיזה ״שם״ ברמה נמוכה. השינוי היחיד שאנחנו צריכים לעשות כדי לחזור למצב אופטימלי, זה להחזיר את המודעות שלנו לאיזה גרסה של ״כאן״ שאנחנו רוצים להיות בו. אם זה כאן ניטרלי של הכאן ועכשיו במציאות שלנו, או שילוב של כאן ועכשיו בגרסה של ״אני״ מסוים ומה שה״אני״ הזה עושה עכשיו. יש שלושה מצבי מודעות שטובים לחוויית מציאות מופלאה: מצב מודעות ניטרלית: אני מודעות נקיה שמחוברת למציאות עכשיו. מצב מודעות בתוך סטייט: אני אנרגטי, עשיר, שמח…ומחובר למציאות עכשיו מתוך הסטייט הזה. מצב מודעות של עשיה: אני נהנה עכשיו מהפעולה שאני עושה. אנחנו יכולים ליהנות מהפעולה שאנחנו עושים עכשיו מתוך מודעות ניטרלית, או מתוך מודעות בתוך סטייט. מה שמשותף לכל שלושת המצבים האלה, הוא שבשלושתם אנחנו שולטים במודעות שלנו. כמו ששליטה במודעות שלך במשחק, היא שליטה במשחק. שליטה במודעות שלנו במציאות היא שליטה במציאות שלנו. אלכס זיו אם אתם רוצים תכנית מלאה שתדריך אתכם שלב אחר שלב עם כל הטיפים והטריקים של איך לחוות מציאות מופלאה? הצטרפו לתכנית: חוויית מציאות מופלאה אהבתם את המאמר? יש עוד הרבה יותר מה לאהוב באלכס זיו פרמיום. למה כדאי להצטרף לאלכס זיו Premium? רעיון טוב אחד יכול לשפר לנו את המציאות ולעזור לנו להגשים את המטרות שלנו כמו שזה עשה לחברים שלנו מ סיפורי ההצלחה שהגשימו אהבה, קריירה, בתים, מכוניות, עבודת חלומות, כסף ועוד... בשירות הפרמיום יש למעלה מ 550 רעיונות כאלה! כל הנושאים, כל הטיפים, כל הטריקים, כל הטכניקות והרעיונות החדשים שאלכס זיו מגלה ומיישם מסודרים במקום אחד, עם ממשק משתמש ידידותי ויעיל ביותר. עבור מי שירות הפרמיום? עבור מי שרוצה לקבל יותר. פרמיום זה יותר רעיונות גאוניים שמוגשים בצורה פשוטה להבנה, פרמיום זה גישה לתכנים בלעדיים שיש רק כאן, ופרמיום זאת התחדשות מתמדת ועדכונים יומיים. מוכנים להתחדשות? מוכנים לקבל יותר? הוסיפו פרמיום לחיים שלכם! לפרטים נוספים

התרגיל שאני משתף אתכם היום שיפר לי את חוויית המציאות ב 10% בשבוע הראשון שניסיתי אותו. מעניין אם אתם תנסו כמה זה ישפר לכם? הסיפור הוא כזה... בערב יום חמישי שעבר, חשבתי על השבוע שהיה, מה עשיתי טוב, מה יכולתי לעשות טוב יותר. והיו כמה דברים שבהחלט יכולתי לשפר. שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות כדי ששבוע הבא אני כן אעשה את זה? לא בא לי שביום חמישי הבא, אביט אחורה על השבוע ואחשוב שיכולתי לעשות יותר. בא לי להיות מסופק מהשבוע וגאה בעצמי ולהרגיש שזה היה שבוע טוב. ויש משהו בשבוע שעושה את זה לפרק זמן אידיאלי. יום אחד זאת אינדיקציה קצרה מידי, וחודש זה יותר מידי זמן לחכות. שבוע זאת ״הנקודה המתוקה״ של מספיק זמן כדי לבצע שינויים ולבדוק את התוצאות. באותו הרגע עלה לי רעיון... לא ידעתי אם הרעיון יעבוד...אך משהו באינטואיציה הרגיש לי לעשות את זה... הנה מה שעשיתי: הקלטתי את עצמי בטלפון הנייד מדבר לעצמי העתידי של יום חמישי הבא. אמרתי לו: ״אוקיי...תקשיב לי, אני בעוד שבוע מהיום...אני ביום חמישי הבא...״ והתחלתי באופן ספונטני וזורם לפרט כל מיני דברים שאני רוצה ויכול לשפר, ורק צריך תכל׳ס לעשות אותם. הקונספט הוא לחוות את האיכות הכי גבוהה, את החיים הכי טובים, את החיים המושלמים באופן מיניאטורי. למה מניאטורי? כי כל יום בחיים שלנו, הם כל החיים שלנו באופן מניאטורי. איך שאנחנו מייחסים ליום שלנו, כמה אנחנו נוכחים, כמה אנחנו נהנים, כמה אנחנו יעילים ומתקדמים לעבר המטרות שלנו. עם התמדה בשיטה הזאת, עם התייחסות ליום יום אנחנו בונים לעצמינו יום אחרי יום, חיים אידיאליים יומיים ושבועיים. מה זה אומר? זה אומר שכל מה שהיינו עושים בקונספט של חיים אידיאליים, אנחנו עושים בקטן בכל יום באופן דינאמי במשך השבוע הזה. סוג של ״מיני חיים אידיאליים״ יום יום למשך שבוע. וכך אני עושה את זה: אני לוקח את כל הדברים שאני הכי אוהב לעשות ועושה אותם בכל יום, גם אם זה לרבע שעה או שעה...הרעיון הוא גם לעשות מגוון של דברים שאני אוהב, וגם לעשות את הדברים הרגילים שאני עושה כל יום אך באנרגיה של האני האידיאלי. אז לדוגמה דברים שאני אוהב לעשות כמו לנגן בגיטרה, אך לפעמים ימים שלמים עוברים ואני לא מוצא זמן לזה...אז למצוא זמן לזה כל יום ולהכניס את זה פנימה. וכשאני עושה משהו, אני כל כולי בזה, אני עושה רק את זה, אני נוכח בפעילות הזאת. וגם דברים רגילים כמו לבשל, אני עושה את זה באנרגיה אידיאלית, עם תשומת לב לפרטים, אווירה, הגשה...ומתמקד על לאכול ביחד עם המשפחה. ובמיוחד אם אתם עצמאים או שכירים שעובדים יותר מידי, זה אומר להפסיק לעבוד בשעה מסוימת, כדי להתפנות לכל שאר הדברים שאתם רוצים לעשות באותו היום. עצמאים נוטים לשכוח שיש עוד דברים חוץ מעבודה ועובדים במשך כל שעות היום. יותר שעות ממה שצריך או ממה שבאמת אפקטיבי עבור העסק. אלא אם כן במודל של חיים אידיאליים אתם עובדים כל היום : ) כל אחד וההעדפות האישיות שלו. לכולנו יש חוויות אידיאליות ועיסוקים שכולנו אוהבים, אך לפעמים לא מוצאים זמן אליהם כי אנחנו עסוקים מידי, ובגלל שאנחנו ״עסוקים מידי״ את הדברים הרגילים אנחנו עושים כמו רובוטים מבלי להיות נוכחים בחווויה עצמה וכך אנחנו נותנים לימים לחלוף, ואנחנו לא מסונכרנים עם המציאות האידיאלית שלנו. התנהלות כזאת אינה יכולה להביא את החיים האידיאליים למימוש. בחיים אידיאליים, אנחנו עושים בכל יום דברים שאנחנו אוהבים, ואת הפעולות הרגילות אנחנו עושים באהבה. אני רוצה לעשות את מה שאני אוהב ולהיות נוכח בכל מה שאני עושה, לעשות את זה הכי טוב, וליהנות מזה. חיים מושלמים במיניאטורי. ואני מארגן את היום שלי כך שאוכל לעשות בכל יום את הדברים האלה, בקטן, באופן מיניאטורי. כך שאין תירוץ לא לעשות את זה. ואין צורך לחכות למתישהו בעתיד. הרפתקאות מיניאטוריות כאלה של מה שהיינו עושים במציאות אידיאלית. לקחת את כל הדברים הטובים שאני יכול לדמיין בחיים שלי, שאני רוצה, שאני שואף אליהם, ולהתחיל יום יום לעשות אותם בקטן, לשלב אותם ביום יום שלי. כך אני יוצר את החיים האידיאליים עכשיו, יום יום, מבלי לחכות. אז הקלטתי את ההוראות לאני העתידי שלי... והנה מה עשיתי במהלך השבוע: בכל יום בבוקר, דבר ראשון הקשבתי להקלטה מחדש כדי להזכיר לעצמי את זה. ובמהלך היום שהרגשתי שהתפזרתי, שוב הקשבתי להקלטה כדי להזכיר לעצמי מחדש. דבר חשוב נוסף, בכל פעם שביצעתי פעולה שקשורה לתכנית השבועית הזאת בהצלחה, החמאתי לעצמי על כל הצלחה קטנה כזאת. אמרתי לעצמי משהו כמו: ״הו! מה שעשיתי עכשיו...זה חלק מהתכנית השבועית שלי...אני מיישם את זה טוב!״ שיבוח והערכה עצמית לאחר פעולה מוצלחת זה טריק שבונה ביטחון עצמי ונותן מוטיבציה להמשיך. וזה היה קל. כשעושים דברים בקטן כל פעם, זה קל. מתייחסים לזה כך: כל חוויה, היא חוויה בפני עצמה. עכשיו אנחנו ביום חמישי לאחר שבוע שבו יום יום יישמתי את זה, אני יכול לומר לכם ששווה ביותר לעשות את התרגיל הזה. ואני ממשיך איתו. שאלתי את עצמי, בכמה זה שיפר לי את השבוע? ובהרגשה שלי, זה שיפר לי ב 10% את חוויית המציאות. שזה לא הרבה, אך זה מרגיש משמעותי ביותר בחוויה עצמה. הסיבה שזה 10% היא מפני שהיו פעמים ששכחתי לכמה שעות להיות במוד הזה, ואם הייתי בו יותר, אז זה היה יותר אחוזים של שיפור. וזה רק נותן לי מוטיבציה להתאמן ולהשתפר בשבוע הבא. היום בערב אני הולך להקליט ״תקשיב לי אני בעוד שבוע...״ אחד חדש לשבוע הבא. אני אקח את המסקנות והתובנות של השבוע, ואשפר את מה שצריך בשבוע הבא. וכך כל שבוע, אעדכן ואשפר את עצמי כלפי הגרסה העתידית שלי. עם התרגיל הזה אנחנו מצמצמים את הפער בין מי שאנחנו עכשיו למי שאנחנו רוצים להיות. משפרים את עצמינו בכל שבוע, ונהנים יותר ויותר מהמציאות שלנו יום אחר יום. כמה זה ישפר לכם? תנסו... אלכס זיו

המטרה של המאמר הזה היא לשים אתכם בפוזיציה של להצליח בכל מה שאתם רוצים לעשות, החל מהיום הראשון. אני אסביר איך מצמצמים את הפער בין איפה שאנחנו עכשיו ואיפה שאנחנו רוצים להיות. ואיך עושים את זה מהר. רוצים לדעת איך מצליחים במשהו מהיום הראשון? אם התשובה היא כן! אתם מוכנים. בואו נתחיל... מה שאתה יכול לתת ולא נותן, שווה למה שאתה יכול לקבל ולא מקבל. אם לא נתתם את הרמה הגבוהה ביותר שלכם, אין לכם אינדיקציה אמיתית לרמת ההצלחה שאתם יכולים להגיע אליה. הסיבה היא כי את החלק שלכם במשוואה, שהוא לתת את הטוב ביותר שלכם, לא עשיתם ברמה הכי גבוהה שיכולתם. זה מתחיל מזה: התאימו את רמת העשייה שלכם בהווה, לרמת ההצלחה שאתם רוצים לחוות בעתיד. ואיך עושים את זה? הנה השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם כדי לבצע את זה: אם ברגע זה הייתי חווה את רמת ההצלחה האידיאלית שלי, האם הפעולות שהייתי עושה היו תואמות לפעולות שאני עושה עכשיו? האם הרמה היא אותה הרמה? האם הסטנדרט הוא אותו הסטנדרט? האם ההתלהבות היא אותה ההתלהבות? האם מצב הרוח הוא אותו מצב הרוח? האם הסקרנות והאהבה באותה הרמה? אם לא, אז אנחנו לא נותנים את כל מה שאנחנו יכולים לתת, ולכן אנחנו גם לא יכולים לקבל את מה שהרמה שאנחנו רוצים להיות בה דורשת. איך משיגים מוטיבציה לתת את הטוב ביותר שלנו לפני שאנחנו רואים תוצאות? כדי לקבל מוטיבציה עלינו לשים את עצמינו בעתיד של ההישג עכשיו. אנחנו לרגע מרגישים איך זה להיות בתוך ההישג, אנחנו טועמים ממנו בדמיון, נהנים ממנו בהרגשה עכשיו, מתענגים על התחושה של ההישג. אחרי שהמציאות הנוכחית שלנו לרגע הוחלפה במציאות של ההישג, אנחנו מביאים מהמציאות הזאת את האנרגיה, מוסר העבודה, ההתנהלות האישית והחברתית שלנו, השמחה, הסקרנות והאהבה והרצון ליצור ולהתקדם. השאיפה המתמדת לתת יותר ולקבל יותר. עלינו להתחיל מהסוף להתחלה. עלינו קודם לשים את המודעות שלנו ברמת השלמת ההישג, לתת לה להרגיש את הבריזה שם, את ניחוח ההצלחה...וברגע שמקבלים את תחושת המוטיבציה ואת ההחלטה שבהחלט שווה לנו להגיע לשם, אנחנו חוזרים לרגע הזה, ועושים את מה שאנחנו עושים עכשיו עם האנרגיה שהבאנו משם. לדוגמה, אם בדמיון שלך אתה ברמה של ריצ׳רד ברנסון בעל חברת תעופה שנותנת את השירות הטוב ביותר, או ג׳ף בזוס הבעלים של אמזון שנותנת את שירות הלקוחות הטוב ביותר לקונים שלה, ואתה חוזר משם לעכשיו ואתה צריך לתת שירות לקוחות לעסק הקטן שלך, אתה עושה את זה באותה הרמה ששניהם עושים את זה בעסק ששווה מאות מליארדים. כי הרמה הזאת הביאה אותם לאן שהם הגיעו. ריצארד ברנסון היה טס במטוסים שלו, ועובר נוסע נוסע עם פנקס קטן ושואל אותם איך היתה החוויה ומה אפשר לשפר. הוא עשה את זה מההתחלה. ושיפר בהתמדה את השירות שלו. בכל שלב הוא שאף לתת יותר, לתת את הטוב ביותר. רק מישהו שמאמין יכול לעשות את זה. רק מישהו שבדמיון שלו חווה חברת תעופה מצליחה ביותר עם שירות הלקוחות הטוב ביותר תהיה לו מוטיבציה לתת את הטוב ביותר שלו ברמה הזאת מההתחלה. כשאתה עושה את זה, אתה מצמצם את הפער בין איפה שאתה עכשיו ואיפה שאתה רוצה להיות בעתיד. כשאתה עושה את זה, אתה מצמצם את הפער בין איפה שאתה עכשיו ואיפה שאתה רוצה להיות בעתיד. כשאנחנו קופצים לעתיד, טועמים אותו, וחוזרים להווה, ומביאים מההצלחה שלנו את אותה האנרגיה למקום הנוכחי שלנו, אנחנו עולים על המסלול המהיר להגעה לאיפה שהדמיון שלנו נמצא. הדרך המהירה ביותר לצמצם את הפער היא לעשות את זה שוב ושוב, בכל פעולה, בכל אינטראקציה, זה מיינדסט, זאת שיטה של הצלחה. ״אנחנו לא אובססיביים כלפי מתחרים, אנחנו אובססיביים כלפי לקוחות. אנחנו מתחילים ממה שהלקוח צריך ואנחנו עובדים אחורה. הדבר החשוב ביותר הוא להתמקד באובססיביות בלקוח. המטרה שלנו היא להיות החברה הממוקדת ביותר בלקוחות בעולם.״ - ג׳ף בזוס דמיינו שכל עסק מתחיל היה שם את עצמו ברמת ההצלחה של אמזון, לוקח את את האנרגיה הזאת וחוזר אחורה לעסק שלו ומתחיל ליישם בסטנדרט והרמה הזאת. מה הסיכויים שלו להצליח? גבוהים ביותר. אמזון חשבו נכון, ופעלו נכון, מההתחלה. ההצלחה שלהם אינה רנדומלית. הם פעלו ופועלים לפי השיטה של לתת את הטוב ביותר שלהם ללקוחות שלהם. וככל שהם גדלים ומרוויחים יותר, רמת הנתינה שלהם עולה, רמת השירות שלהם עולה. מיסטר ביסט, היוטיובר הכי מצליח בעולם, נותן את הטוב ביותר שלו לכל וידאו. הוא משקיע את כל הכסף שהוא מרוויח מחדש בווידאו הבא כדי לעשות אותו טוב יותר. כך הוא עשה מההתחלה. כך הוא עושה היום, והוא ממשיך לגדול. בשיטה הזאת ההצלחה שלו היא אקספוננציאלית. ואין לו מתחרים, למה? כי אין עוד מישהו שמוכן לשים את כל הכסף שהוא מרוויח ואפילו יותר בהפקה של הווידאו הבא כדי לעשות אותו טוב יותר. כי המחשבה הקטנה היא בוא ניקח את הרווחים ונמשיך לקבל הכי הרבה שאפשר עם לתת הכי פחות שאפשר. זאת לא מחשבה של גדילה. מי שרוצה לגדול, לא יכול לפחד לתת. זה לא עובד יחד, זה לא מסונכרן עם היקום. אם יש לך, אתה נותן. אם אתה נותן, יש לך. השיטה הזאת נוגדת את האינטואיציה, בגלל זה זה הרוב לא עושים את זה. כמה הוא שווה היום מבחינה כלכלית? 500 מיליון דולר, והוא בדרך להיות היוטיובר המיליארדר הראשון. הוא התחיל מהדמיון. הוא התחיל מלשים את עצמו בדמיון במקום של היוטיובר הכי מצליח לפניו שנקרא פיודיפאיי שאותו הוא כבר הספיק לעבור במספר הרשומים והצפיות. לפני שהיו לו 1000 עוקבים, הוא כבר שאל שאלות וחישב מה הוא יכול וצריך לתת כדי להגיע לרמה הגבוהה שהוא רוצה, כמו של היוטיובר הכי מצליח בזמנו. והוא עשה את העבודה. זה לקח לו שנים, אך הוא נהנה מהתהליך, והוא אומר שהוא לא מתכוון להפסיק לעשות את זה, אפילו שהוא קרוב ללהיות מיליארדר. הוא דוגמה מעולה למישהו שמהתחלה נתן את הטוב ביותר שלו לכל פעולה שהוא עושה. הוא עבד מהסוף להתחלה. הוא שם את עצמו בדמיון כיוטיובר מצליח, ופעל כאחד כזה מההתחלה. אנשים שנותנים את הטוב ביותר שלהם, שהם אלופים בכל תחום, יש להם תמונה של הצלחה בדמיון, והם נמצאים בתוך התמונה הזאת 24/7, המודעות שלהם כבר שם במציאות העתידית הזאת מחכה להם ושולחת להם מוטיבציה יומית להישאר על המסלול הזה, להמשיך לתת את הטוב ביותר, כי יש תמורה, יש פרס למאמץ, לאנרגיה, לאהבה, להשקעה שלהם. קחו כל אדם שמוגדר כעצלן, תנו לו סיבה מספיק טובה, תנו לו משהו שירגש אותו, ושימו את המודעות שלו 24/7 בהישג הזה, תנו לו לטעום, להריח, לגעת, לראות לחוות קצת מהמציאות הזאת, ותראו איך אותו אדם מתחיל להיות פעיל מאוד ולהתאים את עצמו עם העתיד הזה שבו הוא מיקם את המודעות שלו. הדמיון הוא זה שמפעיל את המוטיבציה. כשאנחנו הולכים לקנות גלידה, טעמנו את הגלידה הזאת הרבה לפני שהלכנו לקנות אותה. המודעות שלנו כבר ליקקה את הגלידה ושידרה לנו את הטעם וההנאה בדמיון. ככל שהתחושה יותר נפלאה בדמיון, כך המוטיבציה תהיה גדולה יותר. לדוגמה, אנחנו נהיה מוכנים לנסוע מרחק רב כדי לטעום איזה מאכל מיוחד, שיש רק במקום הזה. למה אנחנו לא עצלנים במקרה הזה? כי הערך שהמודעות שלנו חווה הוא כלכך גבוה, שהמרחק, הזמן או המחיר, בכלל אינו חלק מהחשבון שאנחנו עושים. אותו הדבר אם יש לנו מטרה שאנחנו רוצים להגשים. הטריק הוא כזה: אנחנו חייבים לחוש ערך כלכך גבוה בלהשיג אותה, להרגיש את המציאות הנפלאה שהשגת המטרה תתן לנו, לשים את עצמינו בתוך התמונה, להפוך אותה לתלת מימדית, להריח, לטעום, לחוש, לראות ולגעת...ממש להיות שם! ולהמשיך לעדכן את התמונה עד שהערך יהיה כלכך גבוה עבורינו, שהמוטיבציה הטבעית שלנו תדחוף אותנו לתת את הטוב ביותר שאנחנו יכולים כדי להגיע לשם. וההבדל הוא זה: ברגע שממש היינו שם בדמיון, אנחנו מקבלים אמונה, אנחנו מקבלים תחושת וודאות, המודעות שלנו חוותה את זה והיא אומרת לנו ״אני כבר פה וזה מדהים!״ וזה כמו חבר טוב שאתה קובע להיפגש איתו במקום מסוים, והוא אומר לך, אני כבר פה, וזה מדהים! מחכה לך שתבוא... המוטיבציה שלך תהיה בשמיים! וכאן נכנס הטיפ החשוב שאני רוצה לתת לכם במאמר הזה: כדי לצמצם את הפער בין איפה שאנחנו עכשיו ואיפה שאנחנו רוצים להיות, עלינו לקחת את האנרגיה והאיכות מהמקום שאנחנו רוצים להיות בו, מהמקום של השגת המטרה, ולתת אותה החל מעכשיו באותה הרמה בכל דבר שאנחנו עושים. לדוגמה: זמר מתחיל ששר מול קהל של אדם אחד, שלושה או 20 אנשים, צריך לשיר את הנשמה שלו, לשיר כאילו הוא מופיע מול 100 אלף אנשים. מי שעושה את זה, מחבר את עצמו לאותה איכות לאותה הרמה של מישהו שמופיע מול קהל גדול. אלה שמזלזלים בכמות קטנה של קהל, ולא נותנים את הטוב ביותר שלהם, לא יגיעו לקהל גדול. תלמדו את כל האומנים הכי מצליחים, תראו אותם בתחילת הדרך, תראו איך הם נתנו את הטוב ביותר שלכם בכל הופעה. ואני מבטיח לכם שמי שעשה את זה, מבחינתו הופיע מול קהל עצום. שמעתי מזמרות מפורסמות שסיפרו שהן היו מחזיקות את המסרק שלהן בחדר השינה כמו מיקרופון ושרות בדמיון לקהל של איצדיון מלא באנשים. הן שמו את המודעות שלהן על הבמה באיצטדיון הזה, הן טעמו את זה, הן חוו את זה, וזה מה שנתן להן את המוטיבציה לתת את הטוב ביותר בכל אינטראקציה עם קהל, כי הן הביאו את הרמה העתידית הגדולה הזאת, לכל מה שהן עושות בהווה. המפיק המוסיקלי הראשון של ליידי גאגא (Red One) שהיה מאוד כשהם נפגשו בפעם הראשונה, סיפר שאיך כשהיא נכנסה לחדר הציגה את עצמה ולחצה לו את היד, הוא הרגיש שכוכבת ענקית נכנסה לחדר. וזה היה לפני שהיא היתה ידועה. הראפר, המפיק ואיש העסקים המיליארדר ג׳יי זי, שיתף מה הקרטריון שלו להחתמת אומנים חדשים. הוא סיפר שכשהזמרת ריהאנה נכנסה לאודישן של הופעה פרטית במועדון קטן עבורו ועבור הצוות שלו, כשהיא עלתה על הבמה והתחילה לשיר, הוא התבונן מסביב איך כל האנרגיה בחדר השתנתה. היא האירה את המקום עם הנוכחות שלה, היא הרימה את האנרגיה של המקום. וזאת האינדיקציה שלו להחתמת אומנים חדשים. וכשאנחנו נותנים את הטוב ביותר שלנו בכל דבר שאנחנו, האנרגיה הזאת מורגשת. זה אמיתי. גם אני חוויתי את זה בתקופות שונות בחיי, הייתי בא למקומות עם אנרגיה אותנטית גבוהה, והייתי משנה ומעלה רמת את האנרגיה במקום. אנשים ברמת הצלחה הרבה יותר גבוהה משלי, קיבלו אותי באהבה ורצו להיות לידי ולהקשיב לי. והיקום פתח לי דלתות, כאלה שאחרים לא האמינו שזה אפשרי. זה קרה לי הרבה פעמים. האנרגיה שלי היתה במקום הנכון, המודעות שלי היתה בהישג, והאנרגיה שאיתה באתי, והאיכות שאותה נתתי, הורגשה. והמציאות הגיבה לכך, המציאות בנתה לי את השביל, את אבני הדרך שמובילים לאן שהייתי כבר נוכח בו בדמיון ובהרגשה שלי. אם אנחנו מדמיינים ומרגישים את עצמינו כבר שם, מצליחים באופן חלומי כמו שאנחנו רוצים ולוקחים את הסטנדרט והאיכות הזאת משם, ומכניסים אותה למי שאנחנו ומה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו נעשה את הדברים כבר מההתחלה עם אהבה, התלהבות, עם אותה מצוינות. תלמדו את כל האנשים שאתם אוהבים שהצליחו בגדול, בכל תחום. מהרגע שרמת העשייה שלהם תאמה את הגדולה שאליה הם שואפים, הם עלו על מסלול ההצלחה שלהם. והאמת היא שעשייה מתחילה מרמת אמונה. עלינו לראות את עצמינו בתוך ההצלחה, חווים אותה, חיים אותה, כדי להתאים את עצמינו לסטנדרט ולרמה הזאת כבר מעכשיו. מי שלא מאמין בעצמו לא יתחיל, ואם הוא יתחיל, רמת העשיה שלו תהיה ברמה נמוכה שלא יכולה להוביל להצלחה. רמת העשיה שלנו משקפת את רמת האמונה שלנו בעצמינו. והאמונה שלנו בעצמינו במילים פשוטות היא הדבר הבא: לחוות את ההישג במודעות שלנו, לתת למודעות שלנו להרגיש איך זה להיות שם. ואם טוב לה, אם היא אוהבת, היא תתן לנו את כל המוטיבציה להגיע לשם. מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לקחת את האיכות של ההישג, ולתת את הטוב ביותר שלנו כדי להתאים את האיכות הזאת לכל מה שאנחנו עושים עכשיו. אני חוזר על השאלה שעלינו לשאול את עצמינו: אם ברגע זה הייתי חווה את רמת ההצלחה האידיאלית שלי, האם הפעולות שהייתי עושה היו תואמות לפעולות שאני עושה עכשיו? ומה אם אנחנו נותנים את הטוב ביותר שלנו התוצאות שאנחנו מקבלים אינן בהתאם? קודם כל עלינו להתבונן על עצמינו ולהבחין האם יש לנו סבלנות? ללא סבלנות זה לא יעבוד. כי חוסר סבלנות הוא ביטוי של סטרס. סטרס זה אומר חשש שאנחנו לא נשיג את מה שאנחנו רוצים. טיפ טוב שעוזר לנטרל את החשש הזה הוא לדמיין לכמה רגעים שאנחנו לא מצליחים במה שרצינו, ועדיין הכל סבבה. אנחנו חיים ממש טוב, והמציאות שלנו יפה, והכל ממשיך כרגיל. הטריק הזה עוזר לנטרל את הלחץ, והוא מאוד חשוב. לאחר שנטרלנו את החשש מאפשרות שלא נצליח, אנחנו מדמיינים את עצמינו מצליחים וחיים כבר את המציאות של ההצלחה הזאת עכשיו. אנחנו מקבלים את המוטיבציה הדרושה, וניגשים לעשות את הפעולות שעלינו לעשות עכשיו כדי להתקדם, אך אנחנו עושים את זה עם הסטנדרט, עם הרמה, עם האנרגיה שאנחנו מביאים מהעתיד שבו הצלחנו ואנחנו חיים את זה, וזאת המציאות שלנו, אנחנו מביאים את האנרגיה הזאת לעכשיו שלנו. וזה נכון בכל התחומים. רוצים לרזות? התחילו להתנהג כדמות הרזה והחטובה שלכם. הביטו על בחירות האוכל ועל הרוטינות היומיות מתוך האני הרזה שלכם. האם הוא או היא היו עושים את מה שאתם עושים? אם כן, אתם מצמצמים את המרחק בין מי שאתם עכשיו למי שאתם רוצים להיות. הביטו על האני השמח שלכם בעתיד...איך הוא או היא היו מתייחסים לרגע ההווה הזה, האם אתם שמחים עכשיו כמוהם? אם כן, אתם מצמצמים את המרחק ביניכם, ובקרוב מאוד תתאחדו עם הגרסה הזאת. ככל שאנחנו מתואמים יותר עם העתיד שלנו, אנחנו מצמצמים את הפער והמרחק בינינו. ככל שאנחנו מתואמים יותר עם העתיד שלנו, אנחנו נהיה שם מהר יותר. תנו כבר מההתחלה את הרמה הכי גבוהה שאתם יכולים, תנו את ה 100% ומהר מאוד תהיה לכם אינדיקציה אמיתית אם זה מצליח, אם אתם נהנים, אוהבים את זה ושווה לכם להשקיע בזה, או שכדאי להשקיע את האנרגיה בתחום אחר. אך לפחות תהיה לכם את התשובה לשאלה שרבים שואלים את עצמם ואין להם אפשרות לדעת. אם הייתי נותן את הטוב ביותר שלי בתחום הזה, בכשרונות שלי, במה שאני אוהב, האם הייתי מצליח בזה? והנה מה שיקרה: או שזה יצליח או שלא, אך אתם תדעו את האמת. ואתם תהיו רגועים כי לא תסתובבו שנים עם השאלה מה אם... כי את הצד שלכם במשוואה של ההצלחה עשיתם על הצד הטוב ביותר. מוכנים לנסות את זה? תתחילו מזה: חלק ראשון - 50% תראו ותרגישו בדמיון איך זה מרגיש להיות שם. ברגע שאתם מרגישים ומתרגשים מהתחושה הזאת. קחו את האנרגיה הזאת והתאימו את איכות העשייה שלכם בהווה, לזאת של העתיד. חלק שני - 50% פידבק - התבוננו בתוצאות / איך המציאות מגיבה לרמה הכי גבוהה של העשייה שלכם? שפרו את הרמה כל הזמן והתאימו אותה שוב ושוב לרמת ההצלחה העתידית. וזה לא משנה אם זה לא יצליח 9 נסיונות מתוך 10. הניסיון האחד שיצליח יהיה שווה את זה. ואני אגיד לכם למה שווה לעשות את ה 10 ניסיונות האלה ואפילו את ה 100 עם השיטה הזאת. כי כל ניסיון שבו אתם נותנים את הטוב ביותר שלכם, הופך אתכם לאנשים כאלה. זה מרים את הרמה שלכם כלפי כל מה שאתם עושים. זה הופך לתבנית החשיבה והפעולה שלכם. לא כל אחד מהאנשים שהצליחו עשה את זה בניסיון הראשון או אפילו ה 10. אך מה שמשותף לאלה שהצליחו, זה מי שהם נהיו בתהליך. אדם שנותן את הטוב ביותר שלו בהתמדה, בכל מה שהוא עושה, הופך לאדם טוב יותר, יעיל יותר, ובאחד מהנסיונות שזה כן יצליח, והתוצאות במציאות ישקפו את זה, הוא ילך ״אול אין״ על זה, וימשיך להצליח ולעלות את רמת ההצלחה שלו בתחום הזה. וטיפ חשוב לסיום: המוטו של ג׳ף בזוס מאמזון הוא ״תמיד היום הראשון״. גם אחרי שהחברה שלו עברה את השווי של טריליון דולר והיא המצליחה בעולם, הוא לא לוקח את זה כמובן מאליו. האנרגיה היא תמיד של היום הראשון בעבודה. כל יום הוא היום הראשון. וזה גרם לי לחשוב שזאת סגירת מעגל מעולה לשיטה שהבאתי לכם פה. כשאנחנו מתחילים, עלינו להביא את אותה האיכות שתהיה לנו בשיא ההצלחה, לכל פעולה שאנחנו עושים עכשיו. ומצד שני, כשהגענו להצלחה הגדולה, עלינו לפעול כאילו זה היום הראשון, ויש לנו עוד הרבה לאן לשאוף ומה לשפר ולאן לגדול. ההתרגשות הזאת של ההתחלה, של התחלה חדשה, של היצירתיות והנכונות ללמוד וליישם ולשפר, זאת גישה שסוגרת מעגל, ומתחילה מעגל חדש. זהו לופ של הצלחה. אנחנו לוקחים את מה שהכי טוב מהסוף ומביאים אותו להתחלה, ולוקחים את מה שהכי טוב בהתחלה ומביאים אותו לסוף, וחוזרים על זה. מההתחלה אנחנו פועלים באותה הרמה והאיכות כאילו שהשגנו את המטרה ואנחנו חיים אותה עכשיו, וכשאנחנו משיגים את המטרה, אנחנו עם המיינדסט של היום הראשון שבו התחלנו. התלהבות של משהו חדש, רצון ללמוד, לשפר, ליצור, להתקדם. כך האנרגיה הזאת ממשיכה לצבור מומנטום חיובי ואנחנו נותנים ומקבלים את הטוב ביותר בכל שלב של הצלחה. קל מאוד להיכנס לאזור הנוחות כשמצליחים, ואז לשכוח את מה שהביא אותנו עד להצלחה, להתנתק מהאנרגיה הזאת, ואז אנחנו לא מחדשים כלום, וזה קורה להרבה חברות גדולות. זה לא קרה לאמזון. כי זה תמיד ״היום הראשון״ עבורם. זה מדהים! זה משהו שאני הולך ליישם בכל מה שאני עושה, ואני מזמין אתכם לנסות את זה גם. ככל שאנחנו יותר מתואמים עם העתיד שלנו, אנחנו מצמצמים את הפער והמרחק בינינו. ככל שאנחנו יותר מתואמים עם העתיד שלנו, אנחנו נהיה שם מהר יותר. ככל שאנחנו מתחילים להצליח, כל יום הוא היום הראשון עבורינו. האנרגיה, ההתלהבות, היצירתיות, הרצון ללמוד ולהשתפר ולשפר את עצמינו ואת כל מה שאנחנו עושים. ככה מצליחים מהיום הראשון. אלכס זיו